התאהבתי בך - חתיכה מפח / היידי עפרון


נכנסתי ל"מול הלול", חנות היד השנייה במתחם בגבעת חיים איחוד.

ישר היא מצאה חן בעיני.
היא קרצה לי במתכתיותה החיננית.
אפילו היה כתוב עליה "אדית אקשטיין".

הלכתי.

חזרתי.

לא יכולתי פשוט להשאיר אותה בחנות.

כי אם אני לא אקח אותה, אולי מישהו אחר ייקח אותה הרחק מכאן. מכור מחצבתה.

אז קניתי אותה.
את המנשקה של אדית אקשטיין.



חשבתם שזו המצאה שלנו?
תחשבו שוב...

באנגלית קוראים למתקן Tiffin carrier או dabbas
Tiffin הוא כינוי בהודו לארוחה קלה באמצע היום.
מי שביקר בהודו בודאי ראה כיצד הם סוחבים עם זה אוכל במנות. משתמשים במתקן זה גם בברזיל, מלזיה ואינדונזיה....
והונגריה. פעם גם השתמשו בה בגרמניה אבל כיום כבר לא. אולי משם זה הגיע אלינו.





באינטרנט מצאתי את המנשקה למכירה ב-250 ש"ח (אני שילמתי פחות!)

האמת, כבר כתבתי על המנשקה בפוסט אחר בבלוג זה... אבל כנראה שיש לי חיבור מיוחד אליה אז חזרתי אליה שוב...

מנשקות במטבח דיאטה גח"א

את הסיפור הנחמד הבא מצאתי באתר אנשים של פרופ' עוז אלמוג:

"לא כל החברים יכלו להגיע לאכול בחדר-האוכל, אם בגלל מחלה ואם בגלל עבודה בשדה רחוק, והקיבוץ דאג להביא אליהם את הארוחות. היו כלים מיוחדים להבאת האוכל החם לשדה, אך תמיד היה נשפך לפחות חלק מן המרק בדרך. עובדי המטע אכלו יחד בסככה מיוחדת בתוך המטע, עם שולחנות וכלי-אוכל דומים לאלה של חדר-האוכל. שם הם אכלו גם את ארוחת הבוקר. תכופות זכו עובדי השדה לפריבילגיות, כגון יותר ביצים ולעיתים אפילו פרוסות של גבינה צהובה. אל בודדים בשדה, פלח או רועה, וכן לחולים הצמודים לביתם, הביאו את הארוחה בשלישיית-סירים תואמים שזכתה בקיבוצים רבים לכינוי "קונפייטר", שאיש לא ידע מה מקורו. משוררים כינו אותו "סיר הסירים". היו שכינו אותו "מנש'קה" או "נושא-אוכל". באינסטרומנט דומה, אך גדול יותר, הביאו אוכל מהמטבח אל חדרי-האוכל של הילדים, לרועה הביאו את האוכל על גבי סוס. תכופות נשפך מעט מן המרק החם על גבו של הסוס והוא נבהל והשתולל. הקונפייטרים נעלמו באורח מסתורי מדי פעם. מספרים על אקונומית ששמרה מכל משמר על שלושת הקונפייטרים שהיו לה כדי לשלוח אוכל לשדה, והנה בא הפרש ומבקש קונפייטר להביא אוכל לרועה. עונה האקונומית "אין לי קונפייטר פנוי כרגע" אומר הרועה "ומה זה הקונפייטר התלוי שם?" עונה האקונומית "זה רזרבה. אם אתן לך אותו, ויבוא מישהו הזקוק לקונפייטר, מה אתן לו?"

על המנשקה שרכשתי כתוב בחריטה: עופר (משפחת עופר?)
חנוש מסבירה שכל משפחה היתה הולכת למסגריה ושם היה יוסף הוכמן (תודה לברוך גשן) חורט עם מכשיר מיוחד את שם המשפחה. לעיתים בעת השימוש במטבח במנשקות היו מחליפים בין הקופסאות ואז משפחה מסויימת היתה נשארת עם שם של משפחה אחרת על המנשקה שלה.
עוד מוסיפה חנוש שהמנשקות שימשו בעיקר את החולים, ובעזרתן היו מעבירים לחולים את הארוחות.
אם היית רואה בן משפחה מסוימת הולך עם המנשקה ידעת מיד שיש מישהו חולה במשפחה...



רות לוי במטבח דיאטה עם המנשקות

מחזירים את המנשקות מהחדר אוכל בצריפים למטבח - שנות החמישים - בבגדי בוקר
יללא לזיהוי מי הבנות?

ותראו מה מצאתי באינטרנט....


אתם יכולים ללמוד להכין את זה
אבל לא מומלץ להכניס בזה מרק חם...


ואם במקרה תמצאו כזו מנשקה אז אני רוצה אותה - !!



וכשיהיה לנו מוזיאון תוכלו לראות שם את המנשקות שלנו (אולי אתרום את שלי למוזיאון...)

שלכם היידי
(סיפורי מנשקה יתקבלו בברכה).


תוספת קטנה -  תקראו את סיפור חייה של אדית אקשטיין ותחברו את זה לכלי האוכל... איך במלחמה היא שרדה כשאנשים טובים נתנו לה אוכל.

תמי הורוויץ:
"לדעתי הבנות עם המנשקה ליד הבית של ג'ני נחמני ז"ל הן נורית גרינבאום ואסנת הוכדורף..."

לאה רטר:
"המנשקות שימשו גם ליולדות הטריות. רות לוי היתה מסדרת מנות עם אוכל מיוחד ליולדות - ממש כמו הסיר החם היום..."

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הארכיון והמוות / היידי עפרון

הכל כלול / חנוש מורג

עצי הברוש בדרך לבית הקברות / נורית וולף

היו לילות / חנוש מורג

מי אתה צפרדי? היידי עפרון וצוות הארכיון

להוציא מהנפטלין / יובל דניאלי

מי אני ומה שמי?

"הפועל" גבעת חיים – שנים ראשונות / פינדה שפע

ארכיון

הצג עוד