ראש השנה, שיר עם היסטוריה / רחל גליק (נחמני) ואנשי (נשות!) הזיכרונות

  

צילם שמאי מדיני

הכל התחיל כשאדם הישראלי וטלי סופר ביקשו מידע/היסטוריה על השיר שילדי כיתה א' שרים בטקס ראש השנה.

וכך כתבו אנשי (נשות) הזיכרונות במייל:

רעיה מירון:

השיר הוא עתיק יומין. בשנות השלושים של המאה שעברה, הקימה קבוצת יקים קיבוץ בשכנות למושבה גדרה שקראו לו "שער הנגב". עדי נחמני, שהיה חבר בקיבוץ, כתב את השיר שם. לדעתי הוא נכתב לפתיחת שנת הלימודים לילדי כתה ג'. אולי אפילו

הכתה של דבורה עמלי (וינט). בראשית שנות ה-40 עלתה הקבוצה לכפר סאלד. שם כבר הפך השיר להמנון של ילדי כתה א', וכך עבר עם הפילוג לכאן. הוא הושר תמיד בתחילת שנת הלימודים. מתי הפך להיות שיר ראש השנה בטקס? זאת איני יודעת.

חנוש מורג:

שיר שכתב עדי נחמני לילדי כיתה א' בשער הנגב. אני לא בטוחה מי היו הילדים הראשונים ששרו – נדמה לי שהכיתה של רחל נחמני בתו של עדי. המורה שמוזכרת בשיר המקורי היא שולמית, לימים שולמית גולן, שהובאה כמורה שכירה לילדי בית הספר הצעיר, כי הייתה דוברת עברית של ילידי הארץ, והיה חשוב שהילדים ישמעו הגייה נכונה...

יפעת זילבר ויסמין רז:

זהו שיר שעדי כתב והילדים העולים לכיתה א' היו שרים בטקס בתקופה שבה למדו כיתה א' בקיבוץ. כשעברו לבית ספר משגב, הפסיקו עם זה. כשאנחנו היינו רכזות תרבות, יסמין הציעה להחזיר את המסורת שילדי כיתה א' שרים את השיר בראש השנה.

צילם טל אמיתי 2014

רחל גליק (נחמני):

השיר נכתב עוד ב"שער הנגב", לציון הכניסה לכיתה א׳ של הקבוצה הראשונה בקיבוץ (מחזור א׳ - אם נכון החשבון שלי ב-1942), זמן קצר לפני מעבר כל האוכלוסייה לכפר סאלד.

הבית הראשון בשיר הוא ״גנרי״, מתאים לכל קבוצה שעולה לכתה א׳, עם שינוי שם המורה.

הבית השני (שנכתב לציון עליה לכיתה ג׳ של אותה קבוצת בוגרים) יותר ספציפי.

בזמנו, גם בגבעת חיים, שרו את הבית הראשון (עם התאמה) בטקס הכניסה לכיתה א׳. כנראה שעם ביטול הטקס המקומי, ו/או ציון הכניסה לכיתה א׳ בראש השנה, השיר הפך להיות חלק מטקס ראש השנה.

מילות השיר (אני מקווה שללא טעויות):

1)

עד היום בכינו רבנו,

ככה סתם קצת השתובבו,

כמו קטנים קשקוש אהבנו.

ועכשיו השטות נגמרת

״כיתה אלף״ זאת אומרת

שהכל יהיה אחרת.

אנו כבר גדולים נורא

ונלמד המון תורה

שולמית תהיה מורה

לקריאה, כתיבה, תנ״ך

שיר נשיר, נגילה ונשמח

כיתה אלף תיפתח.

2)

עד היום...

...אחרת.

שולמית עכשיו תצא,

תעבוד לה בשדה

ושמעון יהיה מורה.

בוודאי יהיה מורה מוצלח

שיר נשיר, נגיל ונשמח,

כיתה גימל תיפתח.

ואחרי שרחל ודבורה עמלי גירו קצת את בלוטות הזיכרון הן נזכרו בתוספת שכנראה הייתה הפתיחה לכניסה לכיתה ג׳:

״את גדרה כבר שכחנו,

הן ילדי כפר סאלד אנחנו,

הגדלים על יד שפת עין סחנה.

פה חיים בכלל אחרת - 

אין חצר צרה ומגודרת,

הסביבה היא נהדרת.

שולמית עכשיו תצא,

תעבוד לה בשדה,

ושמעון יהיה מורה.

בודאי יהיה מורה מוצלח

שיר נשיר, נגיל ונשמח,

כיתה גימל תיפתח״.

תוספת של משה נתיב:
משה גרינפלד הלחין את השיר.

הוסיפה סער בר:
חזרתה של מסורת....
כשהיינו ילדים טכס העלייה לכיתה א'
נערך בדשא בין הגנים,
למדנו בכיתה א' רק ילדי גבעת חיים ומשמרות
הכיתה הייתה בצמוד לבית הילדים
שלרוב לא היה מוכן בתחילת השנה ולכן לאחר הלימודים
היינו חוזרים לגן לאכול ולנוח
ולעניינינו....
בטכס היינו שרים את השיר של עדי נחמני, שעלה מכפר סאלד
שיר ייחודי של גבעת חיים
(מעניין אם גם בכפר סאלד שרים..)
עם המעבר של כיתות א' למשגב
המסורת נפסקה.
כשקבוצת פטל (כיתה ט' של היום)
הגיעה לכיתה א'
ובני הבכור עומרי הוא חלק ממנה,
גייסתי את דינה אמא של רז,
והצענו ליסמין רכזת התרבות להחזיר את המסורת
יסמין ויפעת כמובן נענו בשמחה
דורון נבון שחזרה איתנו את המילים
ורעיה את התווים
וזה קורה....
תשע שנים ברציפות השיר מושר
ע"י כיתה א'
בחג ראש השנה
בגבעת חיים איחוד