עבדים היינו עתה בני חורין, על החירות

לכבוד חג החירות שוחחנו עם נחמיה גינזבורג על מושג החירות כפי שהוא רואה אותו.

(רשמה שוש) אפריל 1986 בתוכנו

הערת הארכיון - נחמיה, אביה של חנהל'ה פרנקל (אישתו של אבי פרנקל)

העניין המרכזי בחג הפסח הוא עניין יציאת מצרים. זהו עניין בעל חשיבות רבה לא רק לגבי פסח. הנה - בראשונה שבעשרת הדיברות, בספר שמות, אלוהים מציג עצמו ואומר: "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". כבר ר' יהודה הלוי שאל את ר' אבן עזרא מדוע מציג אלוהים דווקא באופן כזה את עצמו, מדוע אין הוא מציג עצמו כיוצר האדם והעולם. ועל כך אני כשלעצמי עונה לעצמי, כי עניין היוצר עולם ואדם הינו בלתי רלבנטי לכאן.

אלוהים מדגיש שאתה, החי בהוויה אנושית-חברתית מסוימת, הגעת לכך מפני שהמיוחד בך הוא שאתה מסוגל לצאת את מצרים, ושאבות אבותיך באמת עשו זאת. בעלי חיים אינם יכולים לעשות זאת ולכן זהו מותר האדם. זו הסיבה שאנו קוראים לפסח חג החירות.

חופש הוא חופש מכבלים, מהתחייבות, חירות פירושה בעצם היציאה ממצרים אל הר סיני - הליכה לקבל התחייבות. החירות היא תמיד הליכה בכיוון של קבלת אחריות, למשל, שצ'רנסקי ברוסיה: בגלל התחייבות שלו לעניין מסוים הוא נשאר "חירותי" למרות שהוא כלוא, עשה עלי רושם גדול שכלאו אותו הוא שר בעברית "הנה מה טוב ומה נעים"... זהו בדיוק הביטוי לחירותו בכלא.

החירות מאפשרת לאדם לצאת ממצב מסוים אל מצב אחר. איש החירות אינו לוקח חופש, אלא יוצא ממצב נתון ולוקח על עצמו אחריות במצב אחר - זה תמיד קשר אל ולא רק נתק מ-.

המציאות היא תמיד כובלת. איש החירות יכול רק לצאת ממצרים ולהכנס למצרים שהוא בחר, שלעיתים אינו מספק אותו ואז הוא ממשיך הלאה. תחום החירות הוא כוח פנימי, מלווה - תלוי באישיות.

נכון בעיני, שכל דור ודור חייב להתנסות באופן פנימי ביציאת מצרים ולכן בהגדה יש לנו, לדעתי, משל טוב, מדריך - וזה שוב, בהתאם לדיברה הראשונה שבה מציג עצמו אלוהים. מיציאת מצרים זו, הבינו רבים רבים את מושג החירות, וגם באופן דתי.

כשרבי עקיבא קורא את "שמע ישראל" לפני מותו הוא אומר שקידוש השם הוא דבר שתמיד ערג אליו ואומר שזהו מוות במצב חירות.

הסגולה להגיע להרגשת החירות הפנימית טמונה לדעתי בכל אדם. רוב האנשים נשארים במצב של עבדות- כי זהו מצב נוח: הקיים, המקובל, הצייתני, כבלי השיגרה. הם מתאימים את עצמם ואומרים: למה לקפוץ החוצה? מה הטעם לעשות כך וכך?

אני חושב שאיש החירות פשוט לא יכול אחרת והוא פועל מתוך כורח החירות הפנימי שלו. גם אדם שנמצא בשיגרה יכול להיות "חירותי" בלי להראות את זה הרבה, אבל ברגע הדרוש זה עולה - כי הוא יודע מחוייבות מהי ונוקט אותה ברגע מסויים.

אני מאמין באוטונומיה של האדם ובכך שהוא אחראי על עצמו, בלי להתגונן ולהצטדק בכך שהיה לו עבר וחינוך ורקע קשים...

אני באמת לא יודע איך מגיעים למצב התחושה הפנימית של החירות, אבל זהו פוטנציאל אנושי אצל אחד - וזה מה שחשוב!

ואם בא לכם לקרוא עוד אתם מוזמנים לעשות זאת כאן