רק תמונה אחת... היידי וחנוש

לציון שנת ה-70, לתערוכה וירטואלית של ארכיונים ישראליים, נתבקשנו לבחור פריט אחד מתוך האוספים שלנו - הפריט הנבחר יכול להיות מכול סוג וחומר, בעל ערך היסטורי, לייצג חשיבה מקורית ולשקף לדעתנו את 70 שנות ישראל בהקשר של יישובנו.

אין מה להגיד, זו משימה לא פשוטה והבחירה הייתה קשה.

אותגרנו.

שוטטנו נבוכים בין התמונות של בן גוריון בטקס אבן הפינה בשנת 1952; הנפת דגלים (ישראל והדגל האדום של הפועלים...) של המחזור הראשון באותו הטקס; לקומנדקר של לווית הבנים אחרי מלחמת יום כיפור; לעובד השדה ששרד את התופת באירופה ואיבד את בנו במלחמה; ועד לתמונת כל הקיבוץ על המדרגות במרכז הקיבוץ ב-2012 כשהקיבוץ בן 60.

שאול בר לב - בשדות הנגב, 1954 צילם עמרם נבו. שאול עלה לארץ אחרי ששרד את התופת באירופה.
בשנת 1970 נפל בנו ישראל ברלב באי שדואן.

לסיפורו של שאול

טקס אבן הפינה של הקיבוץ 1952, בני מחזור א' נושאים את דגל ישראל והדגל האדום...

לווית הבנים מלחמת יום כיפור

רצינו לשלב כמה אמירות ולא ליפול אל הבנאלי.
לאו דווקא ללכת על דגל ישראל וכובע טמבל, ולנסות לצאת מהמסגרת של תמונות שמייצגות קיבוצים - החצר הקיבוצית, חצר הגרוטאות, לינה משותפת, חדר האוכל, גיוסים וכו'.

 פעוטון נמרוד זיו, טל דור, לנדאו אבידע, חן אמיתי על מתקן משחקים

ורצינו גם להיות אופטימיים (לפחות לא הפוך) ולחבר את הראייה הארכיונאית באותה תמונה.

ורצינו גם... שהתמונה תביע סיפור, ושלא נצטרך להסביר אותה.

כמעט התייאשנו.

אבל למזלנו עוד השקענו קצת זמן חשיבה, וסיעור מוחות.

שחזור צילומים, יעל גשן אולי, ונעה לברון 2017

הגענו לתמונה שצולמה לאחרונה – כפרויקט של הצלמת המוכשרת נועה לוצקי-ברות בשחזור תמונות ישנות של פעם: מבט אל הרפת שהפכה בשנים האחרונות לשכונת בנים. אבל אז - מה אנחנו אומרים בעצם?...

ואז לפתע נפל האסימון על ה-תמונה.



צילום של אלי שילר ואימו עליזה במסדרון הארכיון, מביטים על התמונה שלהם מהעבר.


במסדרון הארכיון של גבעת חיים איחוד תלויות תמונות מהעבר. באחת התמונות הגדולות מופיעים עליזה שילר ובנה אלי בשנות ה-60 המוקדמות יושבים במרכז הקיבוץ. מביטים זה אל זו.

ברקע בית העם – בית וינה שנבנה לזכר יהודי וינה שנספו בשואה על ידי האדריכלים הישראלים המוכרים - יצחק ישר ודן איתן. את התמונה צילם אלי ורפל מצלמי הקיבוץ.

בתמונה שבחרנו השניים מביטים בשנת 2015 אל העבר שלהם.

עליזה שילר חברת קיבוץ, בין המייסדים, עלתה ארצה בשנת 1949 לקיבוץ גבעת חיים לאחר שלוש וחצי שנים בגטו טרזינשטאט עד לשחרור במאי 1945. עליזה ניהלה את בית טרזין (מוזיאון שנוסד במטרה להנציח את זכרם של אסירי גטו טרזיינשטט שניספו בשואה). בנה, אלי עובד ברפת של גבעת חיים איחוד כבר שנים רבות.

יש לנו בודאי תמונות טובות יותר בארכיון מבחינת חדות, צבע וקומפוזיציה. אבל כאן ניסינו להעביר מסר ארכיונאי.

מה דעתכם? הצלחנו?



*המיזם בשיתוף בין האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע, 'ישראל נגלית לעין' – יד יצחק בן צבי, והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל. 20 פריטים שהועדה תמצא ראויים ביותר – יזכו בשי צנוע מטעם שלושת הגופים השותפים.


לכתבות נוספות