זכרונות ילדות מליל הסדר בקיבוץ (העביר יוסי רום)

חברי המשק מסובים לשולחנות ממתינים לכניסתה הטקסית של קבוצת גפן. הקבוצה בכיתה א׳ באותה שנה, ואנחנו נכנסים בשורה תוך רקיעות רגליים ברצפה.
למה רקיעות?
אנחנו משוויצים בסנדלים החדשים שקיבלנו לכבוד החג. ימים רבים לפני כן עמדנו כולנו, אחד אחרי השני, על משטח עור בסנדלריה ומוישה שוסטר סימן עם עפרון, על משטח העור, את צורת רגליו של כל ילד וילדה (מדגדג בכף הרגל...) כדי להכין לנו סנדלים.
ובאולם חדר האוכל מגיע הרגע לשאול את הקושיות.
המשימה הוטלה עלי בהיותי הילד הכי צעיר באולם. ההכנה עם אבא היתה דווקא בסדר, ידעתי לקרוא את זה מההגדה.
אבל כשהגיע הרגע לעשות את זה מול הקהל הגדול, זה היה מפחיד. התביישתי.
ובמקום לשאול את קושיות התחלתי לבכות 😢.

שיהיה לכולנו חג שמח 🍷🍷🍷🍷
קבוצת גפן מחזור יב

(הילד: יוחאי מרגלית. האב היה כאן מורה).








מחזור יב



תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הארכיון והמוות / היידי עפרון

מבצע בוקר בפעוטון / ערה

שתי תמונות / היידי עפרון

עצי הברוש בדרך לבית הקברות / נורית וולף

הסיפור מאחורי הסיפור / חנוש מורג

מה תגיד סבא ברונו? / נעה בוכהולץ

"הפועל" גבעת חיים – שנים ראשונות / פינדה שפע

מי אני ומה שמי?

ארכיון

הצג עוד