טיפוסים בגבעה - ציון חביב / ראיינו: מירהל'ה זיו ותמר בר-אילן
בתוכנו 795, 8.6.2000
"אהבתי
את העבודה, לא הרגשתי קושי ואני אוהב אותה עד היום"
ציון חביב, בן 68 (נראה מצוין וצעיר!) נולד ב-14 במאי 1932, מה שמזמין קודם-כל מזל-טוב! בעל לנורית, אב לשני ילדים וסבא לנכד אחד.
מוכר?
מתחילים לזהות?
כן,
ציון – איש צוות הפרדס.
ציון
עולה לארץ מלוב ביולי 1949 בעלייה מסודרת, דרך תנועת הנוער בה היה חבר.
עם
קבוצת נער שהגיעו לשדה-אליהו, שם חיו כארבע שנים, כולל שירות צבאי בנח"ל.
ב-1952 עלתה אימו. שתי אחיותיו הגיעו במשך הזמן לשדה-אליהו, לאחר שציון ביקש
מהקיבוץ לקבלן ונענה ברצון.
ציון ידע קרוא וכתוב עברית עוד בלוב, והשתלב טוב בשדה-אליהו. אלמלא הצורך לעזור לאימו, היה מן הסתם חבר קיבוץ. אך תסריט חייו נכתב אחרת.
ציון
חי בתחילה במעברה עם אימו, ואחר-כך בנתניה. את אשתו נורית הכיר במשתלת
"מהדרין" ושניהם נעשו שם בעלי-מקצוע. מכאן גבעת חיים השתלבה בחייו, והוא
בחייה.
ב-1957 חיפשה גבעת-חיים "מרכיב" לכרם, שהיה אמור להחליף את הזנים. אל מרדכי שקדי, שהיה אז מרכז המשק, הגיעה שמה של נורית כמרכיבה טובה ויחד עם משה מוהר, איש הכרם, הלכו לפגוש אותה במשתלה. נורית הייתה בהריון עם הבן הראשון ולא יכלה לקבל את ההצעה. במקומה הגיע ציון ובאה גאולה לגח"א.
מן הכרם עבר ציון למטעים עם משה מוהר, יצי יגודה ואליעזר ארזי שם עבדו עד 1970. לאחר עקירת המטעים עבר לקקון, לפרדס, עם אותו צוות, אליו הצטרפו צבי פריד, שושנקה ושרה בן-אור. וכמובן אחר-כך אורי לב-רון, נחמיה, ועוד רבים, עד גיורא, ירון (למפרט) וירון (בנגר)...
את תקופת הכרם, המטעים ותחילת הפרדס זוכר ציון באהבה וגעגוע. הוא היה אז שכיר יחיד בתוך צוות חם, עם אווירה טובה של חברות. גיוסים רבים, עם צעירים וצעירות סביב (דבורה וימימה גשן זכורות במיוחד). תמיד היה צעיר יותר בתוך צוות בוגר יותר, והיחסים החמים ביותר נרקמו עם צבי פריד. רבים ראו בהם אב ובן.
ציון
יצא כל יום ב-5:30 וחזר ב-17:00, באוטובוס ישיר. אחר-כך עבר לאופנוע, לווספה,
ולבסוף – מכונית. באותם ימים, אם היה יום גשם ולא ניתן לעבוד בפרדס היה ציון, עובד
שכיר קבוע, עובד בענפים אחרים : נגריה, בניין, ברווזיה (עבודה שם הייתה הבאת שיירי
אוכל מבתי-חולים ומחנות צבא).
ואיך
היה הקשר החברתי עם הקיבוץ?
"הייתי
בא לבריתות, בר-מצווה, חתונות. לחגים פחות, כי חגגתי אותם שונה, בחוג המשפחה. לחג
הביכורים הייתי בא לפעמים. אורי לב-רון היה מזמין אותי לטיולים שלו, והייתי יוצא
איתו.
"שושנקה
ואשתי, כמו שתי חברות טובות. אבל לדור השני לשני הבנים, אין קשר מיוחד
לקיבוץ".
דרך
אגב, הדעות הפוליטיות שונות. ציון מצהיר שאינו מפא"יניק. היה פעם איש
מפד"ל, זכר להשפעה של שדה-אליהו.
ולימודים? השתלמויות?
"לא למידה מסודרת, אבל ימי-עיון – תמיד. אף פעם לא ביקשתי ולא דחפתי. הלימוד העיקרי היה תוך כדי עבודה. כןף קצת חבל. רציתי בתוכי..."
מה היה מעמדך בצוות אז, ועם הצעירים יותר?"תמיד הייתי מעורב ושותף. בזמו ניהלתי את הקטיף עם אלן דלין. כשצברתי ניסיון, המרכזים הצעירים היו בהחלט מתייעצים איתי ומשתפים אותי בבעיות ובהחלטות".
והשכר?זו אולי הנקודה היחידה שציון מגלה בה התלבטות. והוא מספר: "בדרך כלל היה בסדר. הייתה תקופה שהרגשתי שלא די מתחשבים בי בעניין השכר ושאלתי את עצמי, למה הסכמתי? אבל גם הגיל קובע, לא רציתי להחליף מקום בטוח, גם אם השכר אינו גבוה. היה מרכז המשק שבשלב מסוים הציע לי לעזוב, לקבל פיצויים ולחפש לי עבודה עם שכר גבוה יותר. לא עשיתי זאת. כשאני מסתכל אחורה, כל מה שהיה עד גיל 40 – לא הייתי מוותר. לאחר מכן, ייתכן שהייתי צריך לקבל את ההצעה. בכל מקרה, החלטתי להישאר, וטוב לי בהחלטה זו".
שאלה
אחרונה : אחרי כל כך הרבה שנים בסביבת תפוזים, מה אתה חש אליהם?
וציון מצהיר : "אני עדיין אוהב תפוזים בכל צורה!"
רצינו
לשים הרבה מיץ בראיון. לרכל, לשבח, ולכסח...
אבל
ציון הוא קודם כל ולפני הכל – איש צנוע, ואינו נותן לגרור אותו לשום רכילות שהיא.
אז תודה לציון על מה שנאמר, ועל מה שלא נאמר, אבל ידוע.
תגובות
הוסף רשומת תגובה