פרלמנט המים / היידי עפרון

בעקבות אירועי שבוע שעבר נזכרתי שפעם ראיינתי את פרלמנט המים.

הנה לפניכם הכתבה משנת 2015


"איך מגיעים"? שאלתי.

"תלכי מכיכר הטרקטור מזרחה, מתחת לתחנה", אמרו לי.

התברברתי, הגעתי למקום אחר שמטפל בדשאים לספורט.

כשהגעתי לבסוף וסיפרתי שהתברברתי, אמרו לי שזה בסדר – יש אנשים שחיים המון שנים בקיבוץ ועדיין לא הגיעו לאזור הזה…

התפאורה: יושבים מסביב לשולחן, שותים קפה, אוכלים עוגה. בצד זרוקים הרבה ברזים וצינורות של פעם. מאחור, המחסן המיתולוגי של המים שעדין ממשיך לתפקד.

נוכחים? יש קבועים ויש עו"ש מסביר גלעד כרמי. עו"ש? עוברים ושבים…

ביום הפגישה נכחו: עמי רטר, גלעד כרמי, קובי באואר, גדי ורד, ראובן זיו, גדעון בר שלום (הבן של גרי שגר באליכין) ויוסי חי. נחום ידיד הגיע מאוחר יותר. לפעמים מגיע גם דן שגיא.

המפגש עם הפרלמנט מתובל בסיפורי היסטוריה (מתאים מאד לארכיונאית…).

גלעד כרמי היה הדובר הראשון, והוא סיפר על נטיעת האורנים מתחת לחדר האוכל. מי שנטע אותם היה ישראל הוכדורוף, אבא של חגי דור, שנסע לאזור בסוס ועגלה ושתל אותם עוד לפני הפילוג כדי למנוע סחף של חולות. כי למי שלא יודע, הגבעה הירוקה הזאת הייתה פעם רק חול וחול… ולמה נטעו אורנים? כי ככה היה נהוג באירופה. שנים אחר כך גלעד השקה אותם עם עגלה וילדים שהשקו אתה אורנים.

ראובן נזכר שליד מחסן המים הייתה הכוורת וגלעד מספר שלפני זה היה שם כפר ערבי – מנשייה.

קפה? שואלים אותי. בטח. שחור עם חצי סוכר.

גלעד מספר: "בגח"א יש כמה אלפי דונמים של פרדס, גן ירק, רפת וכותנה הזקוקים להשקיה, מה שמצריך מערכת מורכבת של השקיה. כל מה שהיה מעבר לשני צול היה כאן. לצוות שעבד על כל המערכת הזו קראו ה"מים" והם רישתו את כל האזור."


"לא היו אז עובדים שכירים", מסביר עמי. "הכול עשו בידיים. היו כאן ארבע בארות, עוד לפני שהוקם המוביל הארצי. הכוכב היה זיגי. אני התחלתי לעבוד כאן אחרי 1974, אחרי מלחמת יום כיפור. היינו אז חמישה, שני אנשים מיוחדים – זיגי ואליהו (באבא) מאחיטוב, בועז שקדי, גידי שקדי ואני. יש תמונה של אליהו למעלה במזכירות, מול הכניסה לחדר העגול, מחזיק לטה. הצוות של המים לקח אחריות על הרבה פרויקטים בקיבוץ בעבודה עצמית שכללה את התכנון, קשרים עם המהנדס של המים – רפי לוי, ועבודה מול כל הענפים בקיבוץ – על ההשקיה, על הביוב.

צוות המים מימין עמי רטר, למטה זיגי קאול, למעלה באבא - אליהו

"מתי התחילו הפגישות"? אני שואלת.

"לפני הרבה שנים", עונה עמי.

הדיבור קשה לו. הוא וקובי חולים במחלת פרקינסון שמקשה עליהם את הדיבור ופוגעת בפעילות המוטורית בעוד המוח לא נפגע.

"סייג לחוכמה שתיקה", אומר גלעד… "גם אשתי הייתה חולה במחלה הזו, כנראה לא בכדי אנחנו קשורים פה."

"איך תזכרי מה אומרים כאן"? שואל גדי ורד. "פלאי הטכנולוגיה", אני עונה ומצביעה על הפלאפון שלי שמקליט (בלב אני אומרת, רק שלא אמחק בטעות את ההקלטה…).

צוות המים - למטה בעז שקדי ואליהו; למעלה - זיגי ועמי רטר


גלעד נותן עוד רקע: "במשך שנים היו צריכים להתמודד עם בעיות מורכבות בנושא המים כולל בריכת שחייה שצריך להשקות במימיה. מדהים שלא היו כמעט תקלות. אחרי שאליהו וזיגי הלכו לעולמם הצוות התפרק. עמי נשאר ובמשך השנים הצטרפו אליו עוד אנשים למפגשים. כל מי שהיה צריך ברז גדול או לבדוק ספיקה ולחץ מים היה בא לכאן ומתייעץ עם עמי. עמי למד הנדסאות מים בגיל מאוחר מאד, והוא זוכר חלק רב מהנוסחאות. הוא זוכר הכול, והוא נותן לכל אחד פתרון. מאחר שלא מיפו את מערכת ההשקיה רק עמי יודע איפה עוברים הצינורות. עדיין באים מהפרדס וממקומות אחרים ולוקחים אותו לשטח כדי שיצביע על מיקום הצינורות. היום נושא המים הוא באחריות יונתן מירון".


במשך הזמן, מספרים לי, גדי ורד יצא לפנסיה מהעבודה בפרדס והצטרף לפרלמנט. יוסי חי מסביר שהוא הצעיר שבחבורה והוא עוד לא פרש, ומישהו אומר בבדיחות הדעת: איך תפרוש ממה שעוד לא התחלת? וכולם צוחקים. "למה אתה בא יוסי?" אני שואלת. והוא אומר, "כי משעמם לי…"

האווירה בין האנשים נעימה ומפרגנת. כשאני שואלת את גדי על מה מדברים בפגישות, הוא אומר: "מתווכחים, כל אחד רוצה שדעתו תתקבל." הוא פורש להכין עוד קפה ואז עמי אומר שגדי הוא בחור זהב שמוכן תמיד לעזור.

"אז על מה מדברים?"

עמי אומר שמדברים על מה שקורה בקיבוץ, ועושים סקרים פנימיים על מה שקוראים בעלון. קובי אומר שמדברים על פוליטיקה וגלעד מוסיף: "האמת שבפוליטיקה יש לנו דעה די דומה, כנראה בגלל הילדות בקיבוץ ובגלל ההורים שהביאו איתם אידיאלים מסוימים. מדברים כאן למשל על עניין המזוזה, על האורווה על הכביש… בנושא המזוזה אני באמת לא מבין מה העניין, שישימו מזוזה, מה הסיפור? למי זה מפריע? אומרים לי שזה מתחיל במזוזה ונגמר באיסור נסיעה בשבת. מי לא ייתן לנו לנסוע בשבת? זה אנחנו שמחליטים!"

ראובן מצטרף לדיון: אנחנו חברה בריאה וחזקה ובחברה כזו לא צריך לפחד מדברים אחרים.

הנושא מעורר את גלעד למונולוג ארוך בנושא הקולקטיב של פעם. "היום יש אנשים (מעט) שעדיין לא הצליחו להבין מה זה הפרטה, שכר דיפרנציאלי. אבל זה הולך ומשתנה." משם הוא גולש ללינה המשפחתית, המקלחת הציבורית ועוד… (קצרה היריעה אבל הוא ישמח להסביר לכם!). עמי נכנס לשיחה ואומר שמנהל הקהילה מפריע לו אבל הוא לא ידבר על זה כאן. גדי בר שלום מציע בחיוך שהוא מוכן לנהל את הקהילה…

בשלב מסוים עמי אומר לגלעד: "אתה מדבר בשביל כולם…" וגלעד עונה לו שהוא מספר על הקיבוץ מנקודת המבט שלו, ואם מישהו אחר רוצה לדבר אין לו עם זה בעיה. הוא את הדעה שלו אומר.

גלעד מספר שלפעמים הם יוצאים לטיולי פריחה. הם ביקרו בכפר קרע אצל חברים של עמי שהיו קבלני מים. לפעמים, מגיעים אנשים מחברות מים גדולות שעמי עבד איתם בעבר.

אני מציעה להם לעשות טיול למעפיל ולבקר במוזיאון-ארכיון המיוחד שהם בנו בבית הילדים הראשון של הקיבוץ. גלעד אומר שחבל שאצלנו אין דבר כזה ושבטח הוא יקפוץ לשם. הוא אומר שעדיין ישנו הצריף של פינדה ואולי יש בו חפצים חשובים להיסטוריה של הקיבוץ. "הייתי בהרבה קיבוצים שעשו יופי של מוזיאונים, זה חשוב לדור ההמשך. שיידעו מה היה פה.

האמת אני בכלל אוהב לטייל באוטו ולא ברגל.

מפה לשם מדברים על הטרקטור בכיכר. D4 D5 או D22? גלעד פוסק: D5!

כיכר הטרקטור צילמה אפרת אשל

תוך כדי, ראובן וגדעון בר שלום מדברים על נסיעה לגלגל, לבת של ראובן. קחו נשק אומר מישהו. "מה פתאום?" אומר ראובן לגדעון. "אם יורים עלינו תשכב. אם זורקים בקבוק תבערה תעזור לי לצאת מהרכב."

גלעד אומר: " בחיים אל תיסע לשם לבד. יכול להיות שזה יצליח לך אבל אם לא, אנחנו כל הזמן נדבר על זה שקרה לך פנצ'ר ולא יכולת לתקן אותו, ואף אחד לא עצר לך ועמדת בצד." משם השיחה עוברת לאקדחים ורובים.

אני מצטערת… החברה המבוגרים האלה עוברים מנושא לנושא יותר מדי מהר ואני לא מצליחה לעקוב… כשקובי משתעל שואלים אותו בדאגה אם הכל בסדר.

נחום ידיד מצטרף (בזכות נחום אני כאן, כי פתי סיפרה לי על הפרלמנט). "את ראית מה נחום עושה מעץ? "בטח", אני עונה. גלעד מספר שהוא קנה צעצוע של נחום לילד אחד והילד לא עזב את הצעצוע הזה במשך שבועות אפילו שהיו לו משחקים אחרים.


כשניסיתי לסכם לעצמי מה היה בפגישה, הגעתי למסקנה שכמו תמיד, לראיון צריך לבוא "טבולה ראסה" ולראות מה ייכתב. מראיין טוב יודע לנתב את השיחה ואת השאלות. במקרה הזה אני חושבת שאני פשוט זרמתי…

אז אם יש לכם שאלות לפרלמנט, פשוט תקפצו לשם לקפה. וכמו שהם אומרים שם, בעידן ההפרטה, כששום דבר לא בחינם, הקפה ב"פרלמנט המים" עדיין לא עולה כסף!

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מבצע אקסודוס (בלי פול ניומן)

מחסן המשק לאן? / חנוש מורג 2022

"חורף בהיר בגבעת חיים איחוד" מי מכיר?!

זכרונות ממחזור יג ומיובל רפאלי

גרי בר שלום מתחיל לצייר

"האמת בפרסום" / יריב אמיתי

מי זוכר את צריף המזכירות הישן? צוות הארכיון