"כתב יד" / חנוש מורג

תור ל איציק הספר

מדפי הארכיון עמוסי המכלים ידעו זמנים טובים מאלו. היו זמנים בהם כל נייר, כל פתק נשמרו, נגנזו לדורות הבאים. היום רוב החומרים נשמרים בצורה דיגיטלית, ובכך נמנע הצורך בשימוש מיותר ובזבזני בנייר. 

כתב יד גרי ברשלום

עם היעלמות הנייר הולכים לאיבוד – החומר, המראה, המגע, הריח שהם חלק משמעותי בשימור הזיכרון. אמנם הכללים לא תמיד חד משמעיים, ובין הארכיונאים שוררת גם אמירה ברורה – לא לוותר על השימור של הדף הכתוב. בארכיון שלנו אנחנו נהוגים בדרך האמצע – מכאן ומכאן, כעין פשרה.

כתב יד יהודית אשד

החשיבות שאנחנו רואים בשימור הנייר יש לו משמעויות רבות, גם מעבר לאלו שהזכרתי. וקודמת לכולן היא מידת האותנטיות. כדי לא להתרחק לגמרי מן המקור, וכדי לא להיות ארכיון שכולו על טהרת הדיגיטציה, יש לנו נוהג: מידי פעם כשמגיע פתק, כתבה או כל מסמך אחר הכתוב בכתב יד אישי של החבר אנחנו מתייחסים אליו כמעט ביראת קודש – והוא מבחינתנו "חומר נדיר". אנחנו מתייקים אותו לתוך התיק האישי של החבר. נדמה לנו שבכך ניתן למקור את הכבוד שלו, ובכך גם ניצור כעין פסיפס של כתבי יד של החברים שחיו כאן.

כתב יד אילנה צביון

בהיותנו ילדים לוח המודעות היה סוכן התקשורת החשוב של החצר הקיבוצית. יכולת לדעת למי אבד זוג משקפיים על פי כתב היד, ידעת מי פירסם את ההרשמה להפגנה, וכמובן מי עומד מאחורי הנוסח של הפטיציה שהוגשה למזכירות. ברור לי שאת הידע הזה של זיהוי כתבי היד בחצר הקיבוצית רכשתי מלוח המודעות של פעם. כמעט אין חבר שלא הכרתי את כתב ידו: 

חיים נרבר – נתן לנו אישור על הוצאות הלימוד.
קלר כתבה שהיום האספקה פתוחה.
ראובן הישראלי העיר לנו הערות במחברת.
ישראל כץ כתב מודעה על בחירות. 

כתב יד ישראל כץ

כתב יד ראובן הישראלי

בקיצור, בתחרות על זיהוי כתבי יד יש לי סיכוי לנצח, וזו אולי התחרות היחידה שאני אהיה בה במקום ראשון. אבל, אני בטוחה שיהיו לי יריבים לא מעטים, כולם בני גילי.

כתב יד נחמיה גינזבורג

אני מודה, יש לי חיבה רבה לכתבי יד, הם בעיני ביטוי מאד אישי לאדם שמאחוריהם, ולא מהמבט הגרפולוגי שבא להסיק מסקנות כאלו ואחרות. בעיני כתב יד הוא כעין מלאכת יד אישית.

כל זה הוא רק הקדמה למה שבעצם נרצה לחשוף בפניכם – את האוצר הקטן שלנו – מתוך מאגר כתבי היד – נסו לזהות. בטוח שלחלק מכם מובטח מקום שני או שלישי... 

לכתבות נוספות