פאזלים בארכיון / היידי עפרון


קבלתי מילגאית לעבודה בארכיון מהמועצה האזורית עמק חפר (תודה ברוריה!)

מילגאית זו מישהי שקיבלה מילגה ללימודים ונותנת שעות עבודה בקהילה...

מאחר ולא רציתי שתעבוד רק בסריקות בקשתי ממנה שתמצא לי תוכנה טובה לעשיית פאזלים און ליין.

והיא אלופה - התלהבה ועשתה כמה!

אז הנה לפניכם מגוון פאזלים להנאתכם מהיסטוריית קיבוץ גבעת חיים איחוד.

צאו לדרך!


תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הארכיון והמוות / היידי עפרון

תמונה
טראח. ישר לפנים. כותרת אם היא טובה, היא כמעט חצי מהעבודה של כתבה... נשימה עמוקה. יש הירגישו מאויימים מהכותרת. יש שיסתקרנו ויש את אלה שמיד יבינו. משפט באנלי שאני חייבת לציין ולא יעזור לכם כלום - המוות הוא חלק מהחיים. מוות של אנשים מסביבנו, מוות של יקירים לנו, והמוות שלנו. מוות זה לא דבר שקל לכתוב עליו, קשה לחשוב אותו וקשה לדבר אותו. בבית הספר יש שיעורי חשבון, אנגלית, ואפילו שיעורי מין בגיל המתאים. אבל שיעורי מוות? הרי זה חלק כל כך מהותי מחיינו. הבעיה היא שלא יודעים ממש להתמודד עם הנושא, לא בהסבר לילדנו ולא בהסבר לנו עצמנו. ואם לא נתמודד עם זה, זה לא יהיה קיים? אני למשל לא עשיתי כרטיס אדי. למה? אפשר לתת לזה מלא תירוצים אבל האמת הכי ברורה (לי כמובן... רק על עצמי לספר ידעתי) היא שיש לי פחד קמאי שכזה, מוזר שכזה, ולא מובן, שאם אני אעשה כרטיס אזי אני אגרום לנבואה להגשים את עצמה... וזה לא ברציונל כי אפילו כשאני קוראת את זה, זה נראה לי דבילי. משהו רגשי שלא קשור למחשבה המושכלת. ואולי באמת איך שכתבתי את זה כאן בריש גלי בבלוג שלי (הקורא היחיד מחייך...) זה יגרום לי ללכת ו
להמשך קריאה »

מבצע אקסודוס (בלי פול ניומן)

תמונה
לארכיון הגיעה הזמנה לטקס זיכרון לאוניית אקסודוס והסיפור המרתק שלה. מעבר לזה שפרסמנו את ההזמנה בציבור, העברנו גם לאמיר שילה (שסבו וסבתו עלו באוניה זו) ולבלהה וקסלמן (שהוריה עלו באוניה זו) את ההזמנה.  אמיר ובלהה הרימו את הכפפה והשתתפו בטקס זיכרון לעלייתם של קרובי משפחתם באוניית אקסודוס. להלן מה שכתב אמיר על הנושא. חשבנו שיעניין עוד אנשים. צילם פריץ כהן - אוסף התצלומים הלאומי, לשכת העיתונות הממשלתית, מחלקת צילומים  אמש התקיים טקס צנוע בהיכל התרבות האזורי בקיבוץ גן שמואל, שהעלה על הנס את המבצע האמיץ לעלייתם ארצה של מעפילי אקסודוס.  בין 4554 המעפילים היו גם סבי וסבתי, הוריה של אימי חנה שילה ביין ששרדו את השואה באירופה ורצו להגיע ארצה על האוניה ביולי 1947.  המעפילים לא הורשו להיכנס לתחומי הארץ וגורשו חזרה להמבורג בגרמניה. אני חושב על סבתי האהובה, אסתר, ניצולת אושוויץ שכבר הגיעה לחופי הארץ ומגורשת חזרה לגרמניה הארורה ממנה נמלטה ועל סבי, סבא מקס היקר, ששרד את תלאות המלחמה כשברח מפולין והצטרף לצבא האדום להילחם בנאצים -  שניהם חוזרים לגרמניה ושוהים במחנה עקורים. במחנה העקורים שהו קרוב לשנה עד קו
להמשך קריאה »

מחסן המשק לאן? / חנוש מורג 2022

תמונה
מחסן משק אפרת אשל בהיסטוריה של ההתיישבות בארץ לא תמיד ידעו להעריך, ולא תמיד החשיבו את המבנים שהוקמו כמבני המשק. שלא כבאירופה, שם כל אסם וכל רפת נחשבים ומטופלים כחלק מן הקומפלקס של החווה כולה, וזוכים לטיפול ולשימור כמו מבני המגורים של המשפחה.  כאן בארץ, נטו להזניח את אותם המבנים, וברבות השנים אף אחד כבר לא הבחין ביופיים הפונקציונאלי, על אף שאותם ארכיטקטים שתיכננו את הקיבוץ והמושב בראשית ההתיישבות נתנו להם דגש אסתטי. והרי כבר נאמר שצורה ותוכן כרוכים זה בזה, וחלק ניכר מאיכויות המבנה נמדדות על פי הפונקציונאליות שלו. אם נבחן את המבנה של מחסן המשק נבחין בפרופורציות המושלמות, בעיצוב הגג הנאה ובחומריות הגולמית שלו. איכויותיו האסתטיות ניכרות לעין, והן היו תואמות לתפקוד שיועד לו.  בניית מחסן המשק, צילם עמרם נבו 1953 במקור היווה מחסן המשק מחסן תבואה ותערובת. בימים של טרם היות אמבר, היה בכל קיבוץ מחסן תערובת, שהוכנה לרוב במקום. מן המחסן חילקו את שקי התערובת לענפי החי, והרמפה של הפריקה והטעינה עדיין קיימת בצד הדרומי של המחסן.  משהוקם 'אמבר' מחסן המשק איבד את תפקידו כמחסן תערובת, והוא הוסב ל
להמשך קריאה »

פרלמנט המים / היידי עפרון

תמונה
בעקבות אירועי שבוע שעבר נזכרתי שפעם ראיינתי את פרלמנט המים. הנה לפניכם הכתבה משנת 2015 "איך מגיעים"? שאלתי. "תלכי מכיכר הטרקטור מזרחה, מתחת לתחנה", אמרו לי. התברברתי, הגעתי למקום אחר שמטפל בדשאים לספורט. כשהגעתי לבסוף וסיפרתי שהתברברתי, אמרו לי שזה בסדר – יש אנשים שחיים המון שנים בקיבוץ ועדיין לא הגיעו לאזור הזה… התפאורה : יושבים מסביב לשולחן, שותים קפה, אוכלים עוגה. בצד זרוקים הרבה ברזים וצינורות של פעם. מאחור, המחסן המיתולוגי של המים שעדין ממשיך לתפקד. נוכחים ? יש קבועים ויש עו"ש מסביר גלעד כרמי. עו"ש? עוברים ושבים… ביום הפגישה נכחו: עמי רטר, גלעד כרמי, קובי באואר, גדי ורד, ראובן זיו, גדעון בר שלום (הבן של גרי שגר באליכין) ויוסי חי. נחום ידיד הגיע מאוחר יותר. לפעמים מגיע גם דן שגיא. המפגש עם הפרלמנט מתובל בסיפורי היסטוריה (מתאים מאד לארכיונאית…). גלעד כרמי היה הדובר הראשון, והוא סיפר על נטיעת האורנים מתחת לחדר האוכל. מי שנטע אותם היה ישראל הוכדורוף, אבא של חגי דור, שנסע לאזור בסוס ועגלה ושתל אותם עוד לפני הפילוג כדי למנוע סחף של חולות. כי למי שלא יודע, ה
להמשך קריאה »

"חורף בהיר בגבעת חיים איחוד" מי מכיר?!

תמונה
הכל התחיל כש... יום אחד, בחדר האוכל אריאל הרץ מגיע אלי ושולף קלטת אודיו (קסטה) ישנה: "תראי, הקסטה הזו היא מהספרייה של ברונר. חבר אמר לי שיש בה מוזיקה איכותית." כך חולפת לה תהילת עולם... אם תשאלו ילדים של היום אם הם יודעים מה זו קסטה או מה זה תקליט, הם מן הסתם לא ידעו... אצלנו בארכיון יש ארון אחד שיש בו קלטות אודיו (בלועזית קסטות), קלטות פשוטות כאלה שהיו פעם מכניסים לטייפריקורדר ושומעים. הקלטות האלה היו פעמים רבות מסתבכות בתוך המכשיר, ואז היו יוצאים מלא חוטים חומים, ארוכים, מבריקים, וזהו... הלכה הקסטה. עכשיו צריך לקנות קסטה חדשה או לדאוג שמישהו יקליט לך את המוזיקה האהובה עליך. ואצלנו? רוב הקלטות בארון שלנו אמורות להיות מתומללות... אני אומרת "אמורות" כי אני לא יודעת בדיוק אם כולן מתומללות. זה משהו שצריך לבדוק לעומק, וכמובן הכי טוב יהיה גם להמיר אותן... יוצאים מהארון כשחזרתי לארכיון פתחתי את ארון הקסטות שלנו. בעולם הארכיונאות, אם אתה שומר חומר בפורמט שעבר זמנו, ואתה כבר לא יכול לשמוע אותו, הרי שהחומר הלך לאיבוד. לכן אנחנו מחזיקים שלושה טייפי
להמשך קריאה »

זכרונות ממחזור יג ומיובל רפאלי

תמונה
יערה בן אור מתנדבת בארכיון ומקלידה. כעת היא מקלידה את חוברת הזכרון ליובל רפאלי. כותבת ומוקסמת מהאיש-נער-ילד שהיה. הנה סיפור קטן שמצא חן בעינינו ובטח גם ידבר אליכם. בהמשך גם טקסט שכתב ארנון על מפגש מחזור - שווה לקרוא! מימין יובל רפאלי לידו גדי בר שלום יובל רפאלי - משהו בקשר לאומץ-הלב שהיה לו.  לאחד הבנים היו סיוטים בלילות. היה נדמה לו שמחוץ לחלון בין השיחים, מתחבא איש מפחיד. יום אחד (זה היה בכיתה ו'), החלטנו לחסל את האיש ויהיה מה!  כמובן, אף אחד לא העז לצאת לבד, אז הוחלט שמעירים את יובל שישן בחדר אחר.  הלכנו והערנו אותו והסברנו לו את העניינים.  יובל יצא ראשון ואחריו אנחנו - כל אחד עם אבן ולפקודת "אש" זרקנו את האבנים לתוך השיחים.  בעיני כל הכיתה הוא נחשב להכי אמיץ, וכך זה היה.  בלי ספק - כי רק עם יובל העזנו לצאת והוא הלך באמת ראשון. *נכתב על ידי מישהו מקבוצתו של יובל, מחזור י"ג קבוצת ניצן לדף ההנצחה של יובל במשק ילדים מימין יובל רפאלי תחילת שנות ה-60 משמאל אליעזר לוסקי מחזור יג עם המחנך עמרם הישראלי והמטפלת ניצה גיל (יובל משמאל שורה שניה) אין עורכים פגישת מחזור בא"
להמשך קריאה »

גרי בר שלום מתחיל לצייר

תמונה
שנים רבות השתוקקתי להביע את עצמי ובעיקר את אהבתי לארץ ישראל. זה היה משהו משונה. ממש אהבה ממבט ראשון, מהרגע שירדתי מן האונייה, וזה מורגש גם בסיפורים. הרגשה שמעולם לא הייתה לי לגבי צ'כיה. לא היה לי שום דבר נגד צ'כיה, אני לא מאלה ששונאים את ארץ העבר שלהם, אבל, לא היה לי שום קשר. פה הרגשתי שייך מן הרגע הראשון שבאתי. ניסיתי לכתוב, וזה נראה לי כל כך שדוף, אז לא ידעתי מה לעשות.  אני, הלוא, עם ההגנה הסתובבתי בכל ארץ-ישראל. בכל פינה בארץ-ישראל. רציתי איך שהוא לומר את זה. ב-1954 הייתי בן 40, ואצל האנגלים יש פתגם: "החיים מתחילים בגיל 40"... אצל האצולה הבריטית גומרים אז את השרות הצבאי שלהם, ומתחילים לחשוב על נישואין וכך הלאה. ואצלי היה פתאום פתק על לוח מודעות בחדר האוכל, שמארגנים חוג ציור עם משה פרופס, אחד הציירים הידועים בארץ, שהיה אז חבר קיבוץ עין החורש, ומשום מה הייתה ביני לבינו כימיה מהרגע הראשון שנפגשנו, לא בתור צייר, בתור אדם לאדם.  החוג לציור בגבעת חיים איחוד - מימין לשמאל - רבקה רבינוביץ, נורית רפאלי, משה פרופס מורה-צייר, מדג'ה זליגר, שושנה פניגר, (?) היכן בקיבוץ מצוי
להמשך קריאה »

"האמת בפרסום" / יריב אמיתי

תמונה
 בוקר קייצי אחד, כשהאוויר מהביל מסביב, יריב נכנס לארכיון עם עיניים בורקות – "קבלנו אוצר".  ואכן, אחרי דפדוף באוצר הבנו שמתנה נאה שמרה לנו דבורה צנגן בעליית הגג שלה. שוב הגיע לידי (באדיבותם של חן ונתנאל החשמלאים) מטמון קטן שנותר מיותם במשך שנים רבות בעליית הגג של הבית בו גרו בזמנו דבורה ומנחם צנגן ז"ל.  שיעור בכלכלת בית  מירי יגודה, גייל לבקוביץ, דבורה צנגן דבורה, שהייתה מורה ותיקה לכלכלת-בית שמרה עלוני פרסומת ומתכונים ("קונטרסים" בלשון התקופה) של יצרני מזון, אגודות ממשלתיות לקידום תזונה נכונה, היגיינה ובריאות, התאחדויות חקלאיות והכל ברוח הקיצוב והצנע שאפיינו את שנות החמישים-שישים.  בתור חובב מושבע של גרפיקה ישראלית ישנה, לא יכולתי להישאר אדיש לאיורים הנפלאים של מעצבי התקופה ההיא, כגון: א. להמן והאחים שמיר שיצרו פרסומות מאוירות (מזכירות קצת את איורי ספרי הילדים של אותה תקופה) בצבעים עליזים, קריקטורות מקסימות, אמרות שפר שנונות שנועדו לסייע לעקרת הבית רבת-התושיה להכין מטעמים מזינים לבני המשפחה, תוך כדי שמירה על תקציב מאוזן ורוח ציונית מפעמת בלבבות ובקיבה. מעט &quo
להמשך קריאה »