ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

הטקסט הבא פורסם ב" בתוכנו" מס. 205  1961.1.8 עם סיום י"ב וקבלה לחברות. ודאי תנחשו בהמשך מי כתב אותו... 1949 - כיתה א' היום אדית הגננת לימדה אותנו להגיד שיר ארוך נורא. למה שעברנו לבניין ב' עם שתי קומות. אדית אמרה שאנחנו עוברים לכיתה א' ומעכשיו נהיה גדולים נורא. קיבלנו הכול חדש ואפילו מכנסיים עם שליץ בלי כתפיות. הלכנו בתהלוכה זוגות-זוגות מהגן ועד בנין ב'. הייתי בזוג עם בלהה וכל הזמן משכתי לה בצמה. אבא שלה מנצח בקלות את אימא שלה.  1950 - כיתה ב' היום היה לנו חופש בצהריים. בגלל שהתחלנו ללמוד תורה. תמיד כשאני צריך פיפי, אי אפשר להיכנס למקלחת כי המטפלות מתקלחות במקלחת של הכיתה. אתמול גורי ואני היינו צריכים, והיה תפוס, אז אני עשיתי בנעלי הבית שלי, וגורי בספל של פינת הבובות. אבא שלי הוא הכי חשוב מכל האבאים בכיתה, אפילו מהאבא של בלהה. לפני אתמול אמא סידרה אותו ואז הוא הצטרך להשכיב אותי לישון. כשאבא משכיב, אני מרוויח כי כל הדרך הוא מדבר עם המון חברים ועד שמגיעים לבית כולם כבר במיטות, אפילו בלהה. בכלל הכי טוב כשאבא משכיב. 1951 - כיתה ג...

*התפרסם בעיתון "מה נשמע", ספטמבר 2015 כמו הרבה ארכיונים בארץ ובעולם, גם בארכיון של קיבוץ גבעת חיים איחוד מתחבטים בשאלה של הנגשה – איך, מה ולמה? עם זאת, השאלות הללו לא עוצרות אותנו מלהתנסות בהנגשה בדרכים שונות, תוך לימוד הנושא והאמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו. לפעמים במרוץ היומיומי של העבודה לא עוצרים על מנת לארגן ולכתוב את רציונל הדברים שעומד מאחורי העשייה. הזדמנות זו לכתוב, מחדדת לנו כארכיון את המטרות, היעדים ודרכי העבודה. ארכיון בוטיק את המושג "ארכיון בוטיק" שמעתי לאחרונה בכנס טלדן 2015, והוא מצא חן בעיני. הארכיון שלנו – בקיבוץ גבעת חיים איחוד, קטן ואינטימי, ויש בו חומרים נהדרים בטעם מקומי משובח. שורשיו נעוצים בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, עת התפלג הקיבוץ מקיבוץ האם – גבעת חיים, אבל יש בו גם חומרים שקדמו לפילוג האידאולוגי. הארכיון קיבל "בית" רק בתחילת שנות השמונים, כשנבנה בניין המנהלה החדש בקיבוץ. במשך שנים, פעל הארכיון לפי נהלים שנקבעו על ידי ארכיונאים מקצועיים. המושג הנגשה בשפה הארכיונאית, פירוש המושג "גישה ונגישות למידע ...

הסיפורים  שעומדים מאחורי היצירות טבולים בזיכרון עמום מימים עברו ובהרהורים על ימינו אנו. אשמח אם חברים יוסיפו זיכרונות משלהם על יצירות שהם זוכרים מילדותם בעבר - בבתי הוריהם או במרחב הציבורי הקיבוצי. פסל עץ – גילוף  בפרוזדור המועדון עמד לו זמן רב פסל עץ מעשה ידיו של מתנדב ששהה כאן באחת מן הקבוצות הגרמניות שהרבו לעבור כאן. את עבודתו זו הוא תרם למועדון הקיבוץ. שנים רבות היה הפסל חלק מן המקום. פינדה מיקם אותו על כַּן, נדמה לי שהיה זה בלוק פשוט, וכך הוא נשאר ללוות את המועדון במשך שנים רבות. עם השיפוץ הוא עבר לארכיון, בכל זאת עבודת אמנות, לא נעים לזרוק... כאן, קיץ וחורף הוא עומד מוגן, אבל כשהארכיון עבר שיפוץ לפני אי אלו שנים הוא קצת הוזנח ופגעי הטבע השאירו בו חותמם. בין שטיפת רצפה אחת למשנה הוא משנה מעט את מקומו, אך הוא כאן. מנסה להזכיר משהו. לא פעם אני תוהה איך זה שרק אני זוכרת לו חסד נעורים, עוברים פה לא מעט אנשים, מה, הם לא זוכרים אותו מימים עברו, לא תוהים מי עשה ומתי? באלבום מספר 14, שנת 1967, מצאתי תמונות מאירוע פרידה של אחת הקבוצות הגרמניות ששהו כאן. ביניה...

ביום שישי נשוב לרחבת הדשא הירוקה שלנו ונהנה מערב משוררים בניצוחו של מוטי זעירא. גאווה של ערב לגבעת חיים איחוד על מסורת שנשענת על מיטב הכוחות המקומיים. הפעם, נשמע על אריק איינשטיין ושיריו, שהאהבה אליו חוצה מגדר וגיל. זו הזדמנות נהדרת לחטט קצת בארכיון ולמצוא טקסט שכתב ארנון לפיד מפיה של אינה ירון (אמא של יהודית ויצחק) לפמפלט בשנת 1971. אז בואו נשמע מה יש לאינה לומר על אריק והצ'רצ'לים שהגיעו להופיע בבית וינה בחנוכה. אנבליבאבל... אינה ירון אנבליבאבל": בערב ההופעה של אריק והצ'רצ'ילים תפסתי אחד מן הבחורים, גבוה ורזה, ורציתי לברר אצלו איזה מין בן אדם הוא אריק איינשטיין. האם הוא מוכן לשבת איתם – עם הצ'רצ'ילים – יחד, האם נחוץ לו חדר לחוד, ובכלל, האם הוא אדם נוח. כשסיימתי את שאלותיי, הוא קד קידה ואמר: "נעים מאד, שמי אריק אינשטיין". אנבליבאבל. לומר לך את דעתי על הערב – היה זוועה, הם באו, אריק והצ'רצ'ילים מאוחר מאד, לא הספיקו לכוון את הכלים, בגלל הרעש האיום הרסו ערב שלם. הם גם לא יצרו כל קשר עם הקהל. הייתה בנגינתם מידה מסוימת של שעמום. אבל הם לפחות הס...

לאחרונה אנחנו עוסקים בארכיון בהקלדות ובעריכה של עלון ה"פמפלט" מראשית שנות ה-70 של המאה הקודמת. זו גם הזדמנות טובה להודות ליערה בן אור על עבודתה החשובה בהקלדות של הארכיון . ה"פמפלט" היה ביטוי לרוח תקופה ולדור הצעירים דאז. רבים מהם התלבטו באותה עת לגבי עתידם ולגבי אופיו של הקיבוץ . בניסיונות להבין ולתת מענה להתלבטויות לקח על עצמו אברמהל'ה קורין (נפל במלחמת יום כיפור) להיות פעיל בחוג הנוער (רכז צעירים של היום). בין כל הפעילויות והניסיונות הוא יזם יחד עם ארנון לפיד הוצאה של בטאון פנימי לצעירי הקיבוץ וחייליו, והחברים המבוגרים נמשכו לקרוא אותו לא פחות... הביטאון נקרא "פמפלט" והוא יצא החל משנת 1970 באופן רצוף כמעט כל שבוע/שבועיים. במלחמת יום כיפור הפסיק לצאת באופן סדיר . רוח התקופה באה לידי ביטוי בסגנון הכתיבה, בנושאים שעלו, ובקונספט העריכה. סגנון הכתיבה היה מושחז, לארנון היה בכך חלק גדול . הנושאים שעלו היו הד לנושאים אקטואליים שהעסיקו את הקיבוץ אבל גם את החברה הישראלית . העלון עוצב כך שהיו בו מדורים קבועים כמו - תודות ל... פרחים ל... עדכן ועוד. האייטמים נוס...

זו כתבה חמוצה-מתוקה. למה? בגינת המשחקים החדשה ליד החשמלייה יש שלטים חדשים המספרים על ההיסטוריה של גני המשחקים בקיבוץ. תהליך הפקת השלטים היה מרתק, והתוצאה, בעיני, התקבלה טוב. אז זה הצד המתוק. ומה הצד החמוץ? שכבר חרטו על אחד השלטים בברבריות. אני מאמינה שאלה ילדים, וזה אולי נראה להם כשובבות מצחיקה אבל אותי, האמת, זה ממש מבאס... אולי גם אתכם, המתעניינים בהיסטוריה. ואחרי שחלקתי אתכם את עוגמת הנפש שלי אז הנה קצת על התהליך הרבה שנים מתכננים את גינת המשחקים החדשה ליד החשמלייה . אחרי שסופסוף הורידו במבצע מיוחד את עמוד החשמל הגדול, לקח עוד הרבה זמן עד שהגינה קרמה עור, גידים ומתקן משחקים מהודר וגדול בסיוע המועצה האזורית. ואיך נולדו השלטים? יום אחד הופיע רוברט קולייר בארכיון והציע שבפתיחה של גן המשחקים, יציגו תמונות של גן המשחקים הישן ליד הגנים, שצילמו חברים. גן שעשועים ליד הגנים - צילם יובל נקר חשבתי שזה רעיון מעניין ומשם זה התחיל להתגלגל... שלטי שימור ברחבי הקיבוץ לכבוד שנת ה-60, צילם יוסי רום הרעיון להצבת השלטים אינו חדש. בשנת ה60 לקיבוץ היה פרויקט מקסים של...