שתפו איתנו זכרונות!

הקהילה שלנו היום עוברת שינוי שגרה קיצוני.

ילדים, הורים, מבוגרים ספונים בבתיהם כמו כל עם ישראל בניסיון למגר ולהתמגן מוירוס הקורונה. אך מסתבר שבמהלך ההיסטוריה יש בקהילה שלנו לא מעט שחוו בעבר משבר לאומי וגם קיבוצי שהשפיע על כל אחד ואחד. אנו מזמינים אותכם לשתף בזיכרונות מימי תקופת הצנע, מלחמות, ואפילו מתקופת המצור.

מה אתם זוכרים? איך הסתדרתם? איך הרגשתם? נשמח לקבל מכם השראה.

מזומנים לשלוח זכרונות לחנוש או היידי בווטסאפ או במייל, או בתגובה לפוסט בפייסבוק. או גם כאן כתגובה.

(ותודה לשירי הדר על ההשתתפות).

איזולציה - חנוש מורג

בראשית שנות החמישים סקרלטינה נחשבה למחלה קשה, מדבקת, כזו שאם חלית בה אחת דינך - איזולציה. 

קיבלתי חום גבוה מאד. כנראה שגם הייתה פריחה כלשהי, כי הדיאגנוזה אמרה: סקרלטינה. 

הייתי הילדה הראשונה שאובחנה כחולת סקרלטינה בקיבוץ. לפני היו ילד או שניים חולים מאד, אבל גזר הדין נפל עלי. והמסקנה - איזולציה. 

הוכנסתי לבדי לחדר בצריף הסמוך לצריף האיזולטור, כדי שלא אדביק את יתר החולים ששכבו באיזולטור. 

הבידוד שלי מכולם לווה בהרבה תפנוקים. הוצמדה לי מטפלת נפרדת - קלר ברנע, שהרעיפה עלי את כל טובה עד כמה שהתנאים איפשרו זאת. ממתק אחד ממחיש יותר מכל את תקופת הבידוד שחוויתי - צימוקים. בחושיה המיוחדים קלר זיהתה את חיבתי לצימוקים, ובכל יום זכיתי לקבל מנה של מתיקות, פיצוי לבדידות שהייתי שרויה בה.

המשך המחלה והבידוד שנכפה על רבים מהילדים הוזכרו בסיפור של יפתח על ורדה לביא, שהחליפה בתפקיד המטפלת של חולי הסקרלטינה את קלר.

בצל הקורונה