תיקי יונינה / חנוש מורג
בין מכלי הארכיון נחו להם בשקט וחיכו ליומם המסמכים הישנים של יונינה טלמון גרבר. הנוגע בהם מרגיש את אצבעות הזמן.
בזיכרון אישי ופרטי שלי מימי ילדותי בראשית הקיבוץ, אני מעלה במעומעם דמות אישה עם צמה שחורה שמתארחת בבית של הוריי. זכרתי שקראו לה יונינה טלמון. ידעתי שהיא עושה מחקר בקיבוץ, ובו היא מראיינת את חברות הקיבוץ. הכל קרה אי אז בשנים הראשונות של הקיבוץ בשנות ה-50 המוקדמות.
כעבור שנים מעטות היא נפטרה, ורבים התאבלו על לכתה של חוקרת צעירה ומבטיחה מהאוניברסיטה העברית. השנים עברו ועימן גם נשכח ממני אותו אירוע.
כשהגעתי לעבוד בארכיון גיליתי את התיקים של המחקר של יונינה על מדפי הגנזך. אלה הכילו חומרים שהתבססו על הראיונות עם חברות הקיבוץ, ועל תצפיות שעשו חוקרים צעירים בניצוחה של יונינה על עבודת הוועדות, הצוותים של הענפים ועל ראיונות עם מרכזי ענפים. עלעלתי בהם - פתחתי גם את הריאיון אם אמא שלי, אבל הבנתי שעדיף להשאיר את התיקים חתומים, עד שיימצא חוקר או חוקרת שיתעניין בהם.
לא תמיד זוכים חומרי המחקר לחזור לכור מחצבתם. כאן, כנראה, פעל נחמיה מאחורי הקלעים לכך שאותם חומרי מחקר יגיעו לארכיון שלנו.
מוקי צור, חוקר והיסטוריון, שהקדיש את רוב עבודתו למחקר על הקיבוץ, נחשף למחקר של יונינה, עליו הוא כותב: "המחקר של יונינה טלמון היה ניסיון פירוש אלטרנטיבי לפרשנויות הפוליטיות מרכסיסטיות של הקיבוץ שהיו נהוגות בקיבוץ, במיוחד בימי הפילוג. הוא הוזמן על ידי אנשי האיחוד. יונינה טלמון גרבר הייתה תלמידה של מייסד הסוציולוגיה הישראלית, שלעתים שוכחים את פעילותו זו - מרטין בובר. כתלמידתו יצאה לחקור את הקיבוץ במחקר ששאב לא מעט מדרכו של בובר. יונינה התבססה במחקרה על ראיונות שקיימה בגבעת חיים ובנצר סרני. היא ניסתה לבחון את דרכו של הקיבוץ מעדה לקהילה, ומחקרה זה הניב את המושג של "הקהילה הקיבוצית" שכל כך מקובל היום".
השנים נקפו, וכשהיידי נכנסה לעבוד בארכיון התחילה גם היא לחפור ולהתעניין באותם תיקים מסתוריים. כעבור זמן, החלטנו שהגיע הזמן, שמגיע להם טיפול, גם אם עדיין לא הגיע החוקר הפוטנציאלי שמתעניין בהם. ביחד עם ארכיון יד טבנקין, הוחלט שהתיקים האישיים יטופלו אצלנו, ואת התיקים שעוסקים בחברה ובענפי המשק באופן יותר כללי יסרוק הארכיון ביד טבנקין.
נערכנו לכך בידיעה שהעבודה יכולה לקחת גם שנים רבות, כי מי בכלל יעמוד במשימה הזו – להעביר מאות עמודים מכתב יד לקבצי וורד. אבל, הפתענו את עצמנו... בגיוס של כמה חברות, ובעיקר בעזרתה של יערה בן אור העברנו את כל הראיונות האישיים של החברות שרואיינו אל תוך מאגר הארכיון המוקלד.
התוצאה – קולן של חברות שנאלם תחת שכבות הזמן יוצא לאור. הריאיון עימן לא תמיד מאד מרתק, השאלות מסורבלות, לא תמיד נוגעות בלב הבעיה, ולפעמים אפילו מפקשש את המטרה. ממרחק הזמן, ברור שהיום חוקרים לא היו משתמשים באותה השפה שהשתמשו בה אז. אבל, מבין כל אותן שאלות ותשובות ניתן לזקק גם משפטים, ביטוי להלכי רוח אישיים של אותן חברות, שחלקן לא השאירו ולו בת קול אחת מלבד אותו ריאיון.
להלן שמות החברות שרואיינו. בני משפחה יכולים לבקש מצוות הארכיון לקרוא את הטקסט (צריך סבלנות):
אדית אקשטיין, אדית מדיני, אדית רט, אלזה פרטיג, אמי הורוויץ, אנושקה יעקובוביץ', אסתר גבע, אסתר גרטנר, ברוריה ורטהיימר, חיה בן ארצי, חיה דרייפוס, חנה נבון, טאה גוטקינד, טובה אנגל, טוני אזניה, יהודית קרני, לולה פיינברג, ליובה שיפמן, מדי ענבר, מניה קרול, מרים שוורץ, נורית רפאלי, ניצה ברוך, סוניה נטע, עמליה כהן, ענת אבל, ציונה שילה, קטה וייל, רות הורוויץ, רות לוי, רחל כפרי, שושנה גרינשפן, שרה הלברשטט, תמר ויגדורהאוז
.jpeg)
תגובות
הוסף רשומת תגובה