ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

מאמינים בגורל? היום שלחתי לעצמי הודעה במייל שאני חייבת לזכור לכתוב משהו על כובע הטמבל המיתולוגי. ולפתע בארכיון ב רדיו נוסטלגיה (בארכיון הכי הגיוני לשמוע את הרשת הזו...) דיברו על ההיסטוריה של כובע הטמבל. אז מיד התיישבתי לכתוב... אין ברירה זה נכתב מלמעלה. ולמה הכל התחיל?  היה ויכוח בבית מה זה כובע טמבל. הילדים של היום חושבים שכובע טמבל זה הדבר הבא: אבל כובע טמבל למיטב ידיעתי זה הדבר הבא: אז הלכתי לחפש קצת מידע על הנושא... כובע הטמבל היה נפוץ בין יהודי ארץ ישראל באמצע המאה העשרים והיה, עד לשנות השבעים אחד מסימני ההיכר של הישראלי הטיפוסי, ה"צבר". כובע הטמבל הונצח גם בתרבות הישראלית. הבדרן בומבה צור אמר במערכון המפורסם שלו "אוכל, קדימה אוכל" את המשפט "קניתי לטמבל כובע ילד". גברי בנאי חבש כובע טמבל במערכון "הילד אוסף בולים" של הגשש החיוור. דודו טופז חבש כובע טמבל במערכון "משפחה בטיול" (משה והאורנג'דה). מקור השם: מקור השם "כובע טמבל" אינו ברור. לא ברור גם אם המושג "כובע טמבל" קדם למושג ...

היום כהרגלי התכוננתי ללכת להוציא כסף מהכספומט בבניין המנהלה. רשמתי לי את המספר על כף היד (כן, אני מהמוגבלים האלה, מספר אחד בא על חשבון אחר). לקחתי את הארנק ועליתי מהארכיון כדי לבקש מאל הכסף שבקיר שיואיל בטובו לתת לי כמה מעות (מאות). אבל אוי ואבוי, במקום אל מתכת שרציתי להתפלל אליו, היה שם רק קיר מעוטר בכתם בטון אפור. כן... לא רק אני רציתי בכסף, אלא גם השודדים שלאחרונה התנפלו על האל שלנו והשאירו אותו ערום ועריה (האם אתם יודעים מה זה עריה? - אם לא, לכו לחפש במילון...) וכך הלך הכספומט והלך הכסף. וכך מתרחשת היסטוריה. אז בואו קצת נלך אחורה ונראה מה היה לנו ? 11.1982 - יש לנו כספומט חדש. אורנה ישראלי ואריק סיוון אורנה צ'רבנקה בלה ורפל יורם בוכהולץ, עקיבא הורוויץ עם שי אמנון קרול יצי יגודה 26.6.1992 - בכל מקרה של אבדן כרטיס "כספומט לעיר" יש להודיע לגזבר שמוליק לשם. תזכורת חשובה: אין להחזיק את הקוד הסודי ביחד עם הכרטיס, כי אז אפשר להוציא כספים על חשבוננו. 14.3.1997 -  בתוככינו: "אנו עומדים להזמין כרטיסי כספומט...

להרבה דברים אנחנו קוראים 'חפץ' או חפצים. אלה הם דברים שאינם חי או צומח, אבל לא כל דבר דומם הוא חפץ. הר איננו חפץ, אבל שולחן, או צנצנת, הם חפצים. גם סתם אבן בשדה איננה חפץ. חפץ הוא משהו שמשתמשים בו (רוביק רוזנטל). אנחנו בארכיון חפצים בחפצים המגוללים סיפור. סיפור המלמד אותנו בזעיר אנפין על ההיסטוריה המקומית שלנו. החפצים הללו מונחים בארון, ומידי פעם מתעורר בנו החשק להציץ ולעורר בהם חיים.  הפעם החלטנו לממש את החשק הזה ולתת לחפצים לדבר ולספר את הסיפור שהם שותקים. הקופסה של פטר לפני כשנה נפגשתי עם פטר לנג ליד הקופה שבכלבולית. הוא קנה ביצים, והוציא קופסה מתוך התיק על מנת לארוז אותן. לא יכולתי שלא להתפעל ממנה, הרגשתי שבקופסה הזו מונחת חתיכת היסטוריה. פטר אמר לי שאת הקופסה הזו הוא יתרום בבוא היום לארכיון.  כעבור זמן אני ופטר יושבים בארכיון והוא מספר לי את הדברים הבאים: "הקופסה הזו ימיה כימי הקיבוץ, היא אצלי מראשית הקיבוץ. אני עבדתי אז בפלחה, היום קוראים לענף הזה גידולי שדה. בבוקר יצאתי לשדה בקאקון, וכל היום הייתי לבד על הטרקטור. לפרדס ולמטע הביאו אוכל בארגזים, אבל ב...