חידה נושאת פרסים

הפתרון הוא: נירה פרינץ!
שכתבה את המכתב לחיים ארלוזרוב

רונה בן חיים זכתה בזוג כרטיסים 
לסרט "אנחנו החברים שלכם"
מתנת אביגיל קולייר


עד כמה אתם מכירים את האתר של הקיבוץ?
עד כמה אתם מכירים את ההיסטוריה של הקיבוץ?

לפניכם חידה קטנה...

מי כתב או מי כתבה
מכתב גלוי לזה שעל שמו
קרוי הקיבוץ?

התשובה אם אינה טמונה בזכרונכם,
מסתתרת באתר

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

הארכיון והמוות / היידי עפרון

תמונה
טראח. ישר לפנים. כותרת אם היא טובה, היא כמעט חצי מהעבודה של כתבה... נשימה עמוקה. יש הירגישו מאויימים מהכותרת. יש שיסתקרנו ויש את אלה שמיד יבינו. משפט באנלי שאני חייבת לציין ולא יעזור לכם כלום - המוות הוא חלק מהחיים. מוות של אנשים מסביבנו, מוות של יקירים לנו, והמוות שלנו. מוות זה לא דבר שקל לכתוב עליו, קשה לחשוב אותו וקשה לדבר אותו. בבית הספר יש שיעורי חשבון, אנגלית, ואפילו שיעורי מין בגיל המתאים. אבל שיעורי מוות? הרי זה חלק כל כך מהותי מחיינו. הבעיה היא שלא יודעים ממש להתמודד עם הנושא, לא בהסבר לילדנו ולא בהסבר לנו עצמנו. ואם לא נתמודד עם זה, זה לא יהיה קיים? אני למשל לא עשיתי כרטיס אדי. למה? אפשר לתת לזה מלא תירוצים אבל האמת הכי ברורה (לי כמובן... רק על עצמי לספר ידעתי) היא שיש לי פחד קמאי שכזה, מוזר שכזה, ולא מובן, שאם אני אעשה כרטיס אזי אני אגרום לנבואה להגשים את עצמה... וזה לא ברציונל כי אפילו כשאני קוראת את זה, זה נראה לי דבילי. משהו רגשי שלא קשור למחשבה המושכלת. ואולי באמת איך שכתבתי את זה כאן בריש גלי בבלוג שלי (הקורא היחיד מחייך...) זה יגרום לי ללכת ו...
להמשך קריאה »

הכל כלול / חנוש מורג

תמונה
ישראל כץ עם מפקח הבנייה 1953 צילם עמרם נבו בשנת 1952, טרם הקמת הקבוץ, הייתה כאן גבעה של חול. מעט עצים, בעיקר אקליפטוסים ואורנים שניטעו כאן על ידי הקרן הקיימת מיד עם תום מלחמת השחרור כסימון לאדמה "שלנו". זכר להם עדיין נראה באותם אורנים שעמודים ליד בית טרזין, ושני האקליפטוסים הגדולים שעומדים ליד מחסן משק וליד מולהלול. הטיפול בחורש הצעיר הוטל על ישראל הוכדורף. הנערים של אז (שמעון הישראלי, עודד בן אור ועוד) סיפרו איך הם השקו בעזרת מכל מים את העצים הבודדים על הגבעה. ועוד הם סיפרו שהגבעה הזו הייתה אהובה עליהם כי היו יכולים להטיס ממנה את הטיסנים שהם בנו מבלזה (חוג בניית טיסנים היה מן האהובים והיותר פופולאריים בין נערי הקיבוץ עוד במאוחד. צריף הטיסנאות עמד על הגבול של מגרש הכדורגל שהפריד בין שני הקיבוצים, והאור דלק בו שעות ארוכות בערב). אקליפטוס ליד מתחם היד השניה  צילם יוסי רום הבתים הראשונים עם ההחלטה לבנות כאן את הקיבוץ החדש נשלחו כמה נגרים מכפר סאלד, וביחד עם בעלי המקצוע של גבעת חיים החלה הבנייה בשטח הנקודה.  המבנים הראשונים היו צריפי העץ למגורי החברים, היו ביניהם צריפים ארוכים עם...
להמשך קריאה »

היו לילות / חנוש מורג

תמונה
לסיפור הזה יכולות להיות התחלות שונות וגם כותרות יפות, יש כאן הרבה נוסטלגיה.  אני רוצה לספר סיפור היסטורי, לתעד, איך בעצם התגבשה התרבות בקיבוץ שלנו במשך שנים רבות. אנסה למקד את המבט על אופי חיי התרבות בעיקר בערבי השבת, שהיו עבור רבים השעות היחידות בהן ניתן היה לצאת קצת מהשגרה של עבודה ומשימתיות שאפיינו את חיי הקיבוץ בראשיתו. ערבי השבת סיפקו את רגעי העונג התרבותי, ולרבים מן החברים הם גם היו   ההזדמנות למפגשים חברתיים על כוס קפה ועוגה. החברים כבר אז, כנראה, היו צריכים לעמוד בפני הדילמה אם הערב ילכו להרצאה בחדר האוכל או ייענו להזמנת מי מחבריהם לשבת לשיחת חברים בחוג ידידים. הבתים הקטנים והצנועים של שנות ה-50 וה-60, אירחו לא פעם כ- 15 חברים ואולי אף יותר... איך שלא יהיה, ה"תחרות" בין פעילות התרבותית הממוסדת לבין המפגש הפרטי הספונטני הייתה שם תמיד. לעיתים, כשהאירוע היה ערב יותר אטרקטיבי, כמו רביעייה שניגנה מוזיקה קלאסית, ההתלבטות הייתה קצת יותר קשה, בכל זאת, קיבוץ של יקים... המקור ממנו אנו יכולים לשאוב הכי הרבה אינפורמציה על אופי ערבי השישי הוא מאגר הפלקטים שנשמר הרבה שנים בחדר תרבו...
להמשך קריאה »

מי אתה צפרדי? היידי עפרון וצוות הארכיון

תמונה
יום אחד הופיעה על שולחן הארכיון בובת יד מרוטה בצבעי שחור, לבן ואדום - צפרדי שמו.  לבושתי, כנכדה שלא גדלה פה, לא הכרתי אותו.  טל בירן הביאה אותו מבית אמה אסתי, ואם טל בחרה להביא אותו - בוודאי הייתה לו משמעות מיוחדת. כך יצאתי בעזרתה של חנוש למסע לגלות את סיפורו של צפרדי. אסתי עם צפרדי - פעוטון מירהלה 1987-1990  אך אי אפשר לספר על צפרדי בלי להתחיל באסתי, האישה שהפיחה בו חיים.  בתחילת שנות ה-80 הגיעה אסתי לקיבוץ עם משפחתה, והביאה עמה את אהבתה העמוקה לחינוך ולמוזיקה. במשך שנים רבות חינכה כיתות א', לימדה דרמה לילדים ולמורים, בבית הספר היסודי ובתיכון. כשסיימה את תפקידה כמחנכת, הקימה את מרכז המוזיקה - עולם קסום של צלילים ושמחה שהעניק אושר רב לילדים ולהוריהם. נציין גם את תרומתה בחגים השונים, במיוחד את קטע ההמחזה שלה בסדר פסח - "בתופים ובמחולות". באחד מחגי החנוכה אסתי כתבה על המשמעות של המוזיקה בחייה:  ...המוסיקה היא הרמוניה של אהבה נגינה של סובלנות היא שביל זוהר בים של חשיכה ופורענות היא זוהרת ובכוחה לאחד, לשמר, לעדן ולענג. בכוחה לגרום לנו להיות טובים יותר ובתוך נשמתנו ל...
להמשך קריאה »

להוציא מהנפטלין / יובל דניאלי

תמונה
 הכתבה הבאה נלקחה  מתוך  עיתון זמן קיבוץ,  כנס מדיה, מאי 28, 2024 הכתבה של יובל דניאלי מבטאת היטב את הצורך שלנו בקיבוץ גבעת חיים איחוד להגדיר מה אנו רוצים לשמר וללמד את הילדים שלנו על השורשים וההיסטוריה שלנו.   עבודות פסיפס של יצחק יעקובוביץ 2023 בכניסה למזכירות כלים חקלאיים? אומנות מקומית? הרדיו הראשון?  בכנס הארכיונאים דנו בשאלה מה חשוב להשאיר לדורות הבאים לאחרונה הרציתי בכנס ארכיונאים אזורי בקיבוץ העוגן (9.5.24) שאורגן על ידי האיגוד הישראלי לארכיונאות ומידע, במסגרת השתלמות מקצועית בנושא המרחב האזורי והיישובי (קיבוצים ומושבים בעיקר).  נושא הרצאתי היה על מה אחראי הארכיון ומהם גבולות אחריותו.   מסור עץ צילמה מירלה זיו מורשת של היישוב אחריות הארכיון יכולה להשתנות מיישוב אחד למשנהו בהתאם למטרות ויעדים שהוצבו בפניו. דבר אחד ברור, כדי לענות על השאלות חייבת להיות כתובת ממוסדת שמתייחסת אליהן ויכולה לתת תשובות. לצערי, ברבים מהיישובים הארכיון הוא "יתום". אין לו כתובת ברורה שהיא מקור סמכותו. לעיתים הארכיונאי, לרוב פנסיונר, מתמודד לבדו עם שאלות וב...
להמשך קריאה »

אהבה בגטו טרזינשטט

תמונה
מרים צ'רבנקה (לבית משפחות הס ורטהיימר) נולדה ב-1924 בצ'כוסלובקיה וגדלה בעיירה עם חיי תרבות עשירים ופעילות ציונית ענפה. כנערה הצטרפה לתנועת 'השומר הצעיר' ועסקה בחינוך ובהדרכה. במהלך מלחמת העולם השנייה נשלחה לגטו טרזין בצ'כיה יחד עם אחותה הקטנה רותי וסבתה. אבא שלה נלקח לפני שהגיעו לגטו, והיא לא ראתה אותו יותר. בגטו עבדה בטיפול בילדים, במטבח ובגן הירק. שם גם הכירה את מילה צ'רבנקה. מילה צ'רבנקה נולד ב-1921 בצ'כוסלובקיה, ועם פלישת הנאצים נשלח לעבודות כפייה, בהן נחשף לתנאים קשים במיוחד. מאוחר יותר הגיע לטרזין, שם פגש את מרים. השניים טיפחו מערכת יחסים שהתחזקה למרות התנאים הבלתי אפשריים סביבם.  בתאריך 24.3.1942 הגיעו רותי, סבתא ומרים לגטו טרזינשטט שבצ'כיה. הסבתא היתה כבר מעל שמונים, ולמרים מלאו בדיוק כמה ימים לפני כן 17.  החיים בגטו טרזין היו תערובת של פחד תמידי, עבודת כפייה, ורגעים נדירים של תקווה. עבור מרים ומילה, הגטו היה מקום שבו הכל נלקח – פרט לאנושיותם. הם עבדו קשה: במטבח, בגני ירק, במחסנים – לעיתים 16 שעות ביום. הם חיו תחת איומי טרנספורטים שיכלו לבו...
להמשך קריאה »

מי אני ומה שמי?

תמונה
בוקר עם דן שגיא. פשוט מדהים מה האיש הזה זוכר. את הדברים שהאיש הזה זוכר אני שכחתי אתמול... ארכיונאי מצוי חייב שיהיו לו כמה דן שגיאים וחנושים כדי להתחיל בכלל להבין מה יש לו מתחת לידיים. אבל למה להכביר במילים הרי אומרים שתמונה שווה אלף. אילזה ברונר בטיול בחוץ לארץ איציק הספר ודבורה רשבם אלכס קראוס ובניו (הראל ודותן) בחממה של המשתלה גרטה יחיאלי (אמא של נירה פארן) עם יפעת? דורית וטל רסיס האם של שושלת הורוויץ (רות) הבודקה הראשונה בכניסה לקיבוץ איה שוחט מייבשת שיער המנהלה בהיווסדה זיוה רום וחנה נבון במכון הפיזיוטרפיה חווה שפע מטפלת תינוקות מדופלמת חימום במכון הפיזיוטרפיה (ולא מכשירי עינוי?...) חן הייט פרינץ, אלדד בר שלום ז"ל, כרמל לוי, שחר רובין, שירי הדר שוביץ, דוד שרון בבר מצווה טובה מייקלס וגילי קרול ידיד רובין בסטודיו הישן יושו ענבר ויענקלה הוריוויץ זוג מזכירים מהעבר יעל רוזנברג בקבלה לחברות ישראל כץ בדמותו של רעמסס במסיבה לסיום הטיולים למצרים, בשנת ה-30 לקיבוץ עינת קידר (הבת של אלן ואל...
להמשך קריאה »

הוצאת תפוחי אדמה בהוצאת עם עובד / נירה פרינץ

תמונה
השבוע מתוכננים שני גיוסים לתחזוק הגינון בבית העלמין. יום ד' 11.9.24 בשעה 16:30. יום ו' 13.9.24 בשעה 8:00. בהקשר הזה קפצנו לבקר את הטקסט של נירה פרינץ משנת 1988 שמתייחס לשנת 1958 בערך... וכמובן שהכתוב משובח כתמיד. מתוך חוברת "חיים בגבעה" שנת בר מצווה 1988 לספר היום לדור ה״שלט רחוק" איך אספנו תפוחי אדמה לפני שלושים שנים זה כמו לספר על מרד בר כוכבא. היום הבן-אדם יושב בבית, לוחץ ב"שלט", פותח תשדיר "היית מאמינה היית מאמין, תפוח אדמה אינו משמין" ועוברות לפניו תוך חצי דקה עשרות תמונות על מתכונים כמו תפוח אפוי, תפוח בתנור, תפוח מאודה וכו' ..." היינו בכיתה ט', יצאנו לגיוס הוצאת תפוחי אדמה.  כל אחד קיבל מסגרת ברזל אליה חובר שק, ונצמד לחלקת אדמה באורך של 40 צעדים, וככה ארבע שעות, כפוף כפוף קרוב קרוב לאדמה - להרגיש שאדם ואדמה אחד הם. גורר אחריך שק מלא תפוחי אדמה וכל איזה עשר דקות מגיע הטרקטור, פותח תלם חדש מלא מפרי האדמה. והבוס, אורי וולף הגדול מכולם, סופר צעדים בגלל אי הבנות בין החברה... בקיצור, קשה, חם, כבד ומיגע. אבל מה - הטרקטוריסט - מי א...
להמשך קריאה »

ארכיון

הצג עוד