שירי הערש שלי / חנוש מורג

טקס ה"לילה טוב" שחזר על עצמו כל ערב כלל כמה שלבים, כל אחד מהם הכין אותי לפרידה מאמא. בבית הילדים של אז ישנו רק הילדים, ההורים הלכו לחדרם אחרי שהשכיבו אותנו. כך גדלנו כולנו בלינה המשותפת. לא חשבנו שיכול בכלל להיות אחרת.

הייתי אז בת 5, שנת 1950, בקיבוץ כפר סאלד, קיבוץ ספר לרגלי הרמה הסורית. הפחד היה תמיד ברקע, בלילה כל שכן. השלב הראשון בטקס עבר, הייתי עטופה כמו עוגת רולדה בתוך השמיכה, עכשיו הגיע תורם של שירי הערש של אמא.

הראשון בהם היה "לילה טוב הירדם" על פי לחן של שוברט עם המלל הגרמני, כי זו הייתה שפת אימי. אני יודעת שאחריו יגיעו גם שירים בעברית – "בהרים כבר השמש מלהטת", "להבה, להבה, עלי להבה", וגם "הן דמה בדמי זורם". אני, כילדה, סופגת מן השירים את הלהט הסוציאליסטי של אמא, וחשה שאוצר השירים הזה יותר משהוא מבטא את תחושת הפרידה לקראת הלילה, הוא מבטא את רוח הנעורים של אמא – חלוצה שעולה בצעירותה לארץ שאינה יודעת את שפתה וגם לא את שיריה. מבחינתי גם אם מבחר השירים בעברית של אמא דל, הוא משמעותי כי הוא מבטא את דרכה לארץ.

לימים, אחרי הרבה מאד שנים, התוודעתי לסיפורים שעומדים מאחורי השירים, ולמסרים שהם נושאים. אז גם הבנתי עד כמה לא היה זה רפרטואר אופייני של שירי ערש לילדה בגן. 

השיר של אלתרמן "נלבישך שלמת בטון ומלט" היה בשנות החמישים משאת נפשם של החלוצים, ובשנים שבאו אחר כך הופנו חיצי הביקורת אל מילותיו שקיבלו משמעות שלילית בעידן הבנייה והאספלט שכיסו את נוף הארץ ומרחביה. 

יותר מכולם דיבר אלי השיר "הן דמה בדמי זורם" של רחל המשוררת. זה היה אחד מן השירים הראשונים שלמדנו לנגן בשיעורי החלילית בכיתות הנמוכות. המנעד שלו מצומצם ולכן גם קל לנגינה. את הלחן הפשוט למילים היפות הלחין יהודה שרת. תהיתי איפה התרחש המפגש של אמא שלי עם השיר? האם בזכות שליחותו של יהודה שרת, כמדריך בתנועה בגרמניה הכירה גם אימי את השיר עוד שם, טרם עלייתה? תשובה לכך לא אדע, אך בטוח ששיר זה היה גם קרוב לליבה כי היא אימצה אותו כשיר ערש שהיא שרה לביתה הקטנה שנולדה לה בארץ החדשה, בשפה העברית שהייתה לה לשפה חדשה.