ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

יום אחד הופיעה על שולחן הארכיון בובת יד מרוטה בצבעי שחור, לבן ואדום - צפרדי שמו.  לבושתי, כנכדה שלא גדלה פה, לא הכרתי אותו.  טל בירן הביאה אותו מבית אמה אסתי, ואם טל בחרה להביא אותו - בוודאי הייתה לו משמעות מיוחדת. כך יצאתי בעזרתה של חנוש למסע לגלות את סיפורו של צפרדי. אסתי עם צפרדי - פעוטון מירהלה 1987-1990  אך אי אפשר לספר על צפרדי בלי להתחיל באסתי, האישה שהפיחה בו חיים.  בתחילת שנות ה-80 הגיעה אסתי לקיבוץ עם משפחתה, והביאה עמה את אהבתה העמוקה לחינוך ולמוזיקה. במשך שנים רבות חינכה כיתות א', לימדה דרמה לילדים ולמורים, בבית הספר היסודי ובתיכון. כשסיימה את תפקידה כמחנכת, הקימה את מרכז המוזיקה - עולם קסום של צלילים ושמחה שהעניק אושר רב לילדים ולהוריהם. באחד מחגי החנוכה אסתי כתבה על המשמעות של המוזיקה בחייה:  ...המוסיקה היא הרמוניה של אהבה נגינה של סובלנות היא שביל זוהר בים של חשיכה ופורענות היא זוהרת ובכוחה לאחד, לשמר, לעדן ולענג. בכוחה לגרום לנו להיות טובים יותר ובתוך נשמתנו לחוש כשווים יותר. המוסיקה היא האור שלי ולכם היא מוענקת לכם קלות היא נושקת -  בשיר ער...