ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

מיקי הדר מזכיר נשכחות ואומר: "יש פוטנציאל גדול לקבוצת הכדורמים של גבעת חיים איחוד. צריך להשקיע ולראות תוצאות. אפשר להסתכל לעבר הרחוק, להתענג, לעבוד קשה בהווה ולראות תוצאות כבר העתיד הקרוב." להלן קצת נוסטלגיה מהכדורמים המקומי - רחוקה אך רלוונטית מאוד מאוד, גם לימים אלה, הלוואי! הפועל גבעת חיים זכתה ב-22 אליפויות מדינה ו-18 גביעי מדינה וכן אינספור אליפויות בגילאים השונים. ענף הכדורמים בישראל צריך להתקדם. 70% מרמתו כיום – במישור הבינלאומי. זאת לא נבואת זעם – זה אפשרי, זה כבר היה במידה מסויימת, וזה חייב להיות. הפועל גבעת חיים בכדורמים, שזה כולל את כל שחקניה ובראשם מייסד הקבוצה ראובן שפע, הוכיחה שאין גבול ליכולת ולרצון. מכבי תל אביב של הכדורמים  מתוך כתבה שפורסמה בידיעות אחרונות – סוף שנות ה-80 הפועל גבעת-חיים איחוד הבטיחה לעצמה השבוע אליפות שמינית רצופה ותשע-עשרה בסך הכל – אבל בקיבוץ לא מתרגשים מזה. "גם התרומה של הקיבוץ לקבוצה זה לא מה שהיה פעם", מגיב המאמן-שחקן עופר פרידמן. אולי זה בגלל שמחצית משחקני הקבוצה לא נולדו בגבעת- חיים. כל זה לא מפריע לאימפריי...

כמעט כל יום חלקנו עוברים בכיכר שזכתה לשם "כיכר הטרקטור" על שום הטרקטור הצהוב שעומד במרכזה. אף אחד לא החליט שכך קוראים לכיכר, אבל מה יותר טבעי מלהגיד - בכיכר של הטרקטור תמשיך ישר... או שמאלה... אז מה הסיפור של הטרקטור המכובד הזה שזכה לכיכר? למזלנו ראובן פייבנרג כבר מזמן סיפר את הסיפור. אנחנו רק היינו שם לשלוף את החומר... הסכיתו לסיפור ופעם הבאה אל תגידו - בכיכר הטרקטור סע ישר, אלא בכיכר הD5 סע ישר... איך רכשנו את ה- D5? השנים היו שנות ה-70 – והטרקטור הישן ששימש אותנו לעבודות השדה כבר לא נשא בעול של עיבוד השדות. שמענו שבקיבוץ יגור עומד במוסך טרקטור למכירה. כשהגענו לשם שלחו אותנו לסטולר מכפר חסידים. הוא לא רצה למכור אותו, הוא קיווה שהבן שלו ימשיך את העסק של עבודות העפר. אבל אנחנו ידענו שלבן אין כל כוונה כזו... הבנו שאם לא נלחץ עליו הוא לעולם לא ימכור את הטרקטור, כי הוא כל-כך היה קשור אליו. מה עשינו? הכנו צ'ק מבעוד מועד, באנו לסטולר לפגישה נוספת, ואז, ממש בכוח, דחפנו לו את הצ'ק לידיים. פשוט לא השארנו לו ברירה, אלא למכור לנו את הD-5 שכל כך חשקנו בו. ...

בביתה של סימה שרי תלויה תמונה מצוירת בצבעי מים, יפהפייה, ובה מתנשא חדר האוכל הישן של הקיבוץ, מאחוריו נראים מבני המכבסה והמחסן. הציור נעשה על ידי נחמיה שטנצל, בן דוד של סימה שרי, באחד מביקוריו בקיבוץ. השנים - ראשית שנות השבעים, ניכר שהירק מועט ביותר, לכן גם אפשר לראות בעומק התמונה את המבנים שמאחורי צריף חדר האוכל. בכל אחד מביקוריי בביתה היפה של סימה אני משתהה רגע ליד התמונה, מסניפה קצת נוסטלגיה וקצת אמנות. לא פעם גם שוחחנו על הסיפור מאחורי התמונה, אבל לא יותר מכך. עד אשר לפני חודשים מעטים, ברגע של כנות, אמרתי לסימה את המשפט הבא: "סימה, הציור הזה חייב להישאר בקיבוץ". סימה כאילו כבר התכוננה לאמירה הזו ענתה לי בפשטות: "הוא יישאר". כעבור כמה שבועות סיפרה לי שיורם, חתנו של דן ידידה ז"ל, צלם מקצועי במקצועו יצלם את הציור. התוצאות הגיעו – צילום מוצלח ביותר של ציור המים. אם אתה לא יודע שזה לא המקור, לא תרגיש בהבדל. סימה השאירה לנו את הבחירה למצוא לו את המקום הראוי – מועדון? חדר מזכיר (סליחה, הנהלת קהילה...)? שבו כבר אוסף לא קטן של ציורי הקיבוץ והמגדל... פנים...

גבעת חיים, צילום משנת 1938 (שש שנים אחרי העלייה לקרקע, עשר שנים לפני הקמת המדינה) לכבוד ה14 ביולי אנו מציגים בפניכם מסמך נדיר שהובא לארכיון על ידי שמעון הישראלי. מתוך הספר "גבעת חיים" שיצא בשנת 1947 במלאת 15 שנה לגבעת חיים עמודים 47-49 שלושה ניצני ישובים היו לפנינו בוואדי חוארית: ארגון ויתקין במערב, קיבוץ השוה"צ בצפון מזרח ואביחיל בדרום מערב. השטח כולו היה מחולק ל 9 חלקת וכל חלקה מסומנת במספר. לנו הובטחה חלקה מספר 9. כלומר השטח שאנו יושבים עליו היום. אך הייתה גם הצעה על חלקה מספר 6, המקום שבו השתכנו אחר"כ מתיישבי "חיבת ציון". יודעי דבר המליצו על החלקה הזו ודברו על ליבנו לקבל את ההצעה. אך לא רצינו לסמוך על דעת אחרים ויצאנו מצוידים במפות, לבדוק בעצמנו את טיב השטח. ימים אחדים התרוצצנו על פני המרחב השומם ואת החלקה הנכספת לא מצאנו. סוף סוף הצלחנו לגלות יתד-גבול תקועה באדמה ובעזרתה מצאנו את החלקה מספר 6. השטח עורר בנו התפעלות אך זו צוננה מהר משנודע לנו כי קיימים עיכובים משפטיים ליישובו מיד, הואיל וחלק מהקרקע עוד היה נתון ברשות הערבים, ולפי חוזה הקנ...