ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

ארכיון הוא לא רק מצמוצי עונג בצפייה בצילומים נוסטלגים שמעלים את רמת הרגשות והגעגוע. לפעמים מעלים באוב גם דברים אחרים... הטקסט הבא - ביקורתי, חריף וכואב... והשנה - 1974  ראשית שנת תשל"ה מעשה שטן בגבעה "אני חלק הכוח ההוא, השוחר -  תמיד את הרע ואת הטוב הוא יוצר (פאוסט גטה) ... והימים ימי אלול, והמה קשים, ואין ענין לאנשים לענות בו, ומשכונתיהם משופצים, וגם שמנו מאוד, והטיבו לבם במאכלות ובמשקאות, ואיש תחת גפנו ותאנתו ישבו. ויאמר ה' אל השטן: "לך והכית בהם, והבאת בם שנאת חינם ונתת בם רוח עוועים, וסתרת בינתם עד כי תקום בהם זעקה גדולה." **** מבעוד בוקר עלה החום ונתגבש למסך עכור. עלטה ירדה מן השמיים, וכיסתה את המדשאות וערוגות השושנים וחדר האוכל וצריף המזכירות. ומקדם עלו קולות רעם והבהקי אש חרצו באפור השמיים, ועננה כבדה נחה על הגבעה, מקום שהיו האנשים מסיימים בחפזה עבודתם, וממהרים אל הצלי והחציל של צהרי-יום נמהר זה. פתאום פרץ רוח גדול, הכה הברק ושבר בברוש כמו היה קנה דק. ניתך הברק, ועם אד המים נגרפו בערוגות שושנים טרופות, עלי דולב, ...

הכל בעצם התחיל מזה שלא הייתי בטוחה איך כותבים - ברשלום או בר שלום? גרי היה ברשלום, ושרון לקח אתנחתא בשם (או שמא הוריו) והוא קרוי בר שלום. על הורביץ והורוויץ אין מה לדבר... ורגע... למי רותי מהספריה נשואה? לשאול? לעקיבא? אהה בעצם שלי נשואה לעקיבא אז רותי לשאול... ודרורה קרול איך היא קשורה לגלעד כרמי? ובכלל מי יודע איך אני ואלה מירון קרובות משפחה?... ומשה נתיב למה הוא יושב בחדר האוכל עם דבורה עמלי? אהה... נכון הם אחים. וחיה שינדלר אחות של אברהם סינדליס...ידעתם?! ומה הקשר שלהם לדן שגיא? אהה התקלתי אתכם. טוב אם אתם חנוש או דן שגיא או גלעד כרמי או תמי הורוויץ (בו'!) אז ברור שידעתם. ועכשיו יש תינוקת קטנה שגרה בשכונת הבנים החדשה וקוראים לה לולה - על שם מי? ואם כבר גיליתם על שם מי היא אז איך היא קשורה ללאה שחר?  ומה הקשר בין שלומית נחמני לורד נחמני? טוב אין קשר עד כמה שידוע לי... אבל שלומית היא בכלל אחות של עוזי ויש עוד אחות... איך קוראים לה? נו...?! ומה בין נבון למצקין? ואיך אומרים לברון או לב-רון? (היה פעם היילבורן על שם עיר בגרמניה). לפני כשנה רובי ברנע בא אלי עם תעודת נישואין ואמר ל...

באוטו שלי מתנגן השיר הבא... כל כך נכון לגבי הזכרון, שממש חשבתי שזה מתאים לבלוג שלנו. הרי מה הארכיון אם לא אוסף ענק של זיכרונות? תזכרי  גימבו גיי לא זוכר איפה הייתי כשרבין נרצח או כשהליכוד ניצח את המערך וחיים יבין טבע את המונח "מהפך" אני לא זוכר איפה ראיתי את אייל גולן שר בהפגנת המיליון לקנות לך יהלום עד היום לא זוכר את המלחמה גם לא את זו שאחריה שומע? לא זוכר איפה הייתי כשצפיתי ביוסייאן בולט שובר את שיא העולם בריצת מאה מטר גבר, איפה היית כשנפלו התאומים? מה עשית כשחומת ברלין נפלה? או כשהמשטרים של קדאפי ומובארק הופלו? כשגילו שגלעד שליט שרד את הנפילה בשבי החמאס כשזכינו בפרס נובל, כשראיתם כוכב נופל בפעם הראשונה אתם זוכרים מה ביקשתם משאלה? לא? אין מה להתנצל יש אינספור רגעים מכוננים בסוף נזכור כל כך מעט אבל הי, זה רגע שננצור והאמיני לי שיום אחד גם את תזכרי איפה היית, בפעם הראשונה ששמעת את הלהיט "תזכרי" לא זוכר איפה הייתי כשנחתו על הירח כשאו ג'יי סימפסון ורומן זדורוב הואשמו ברצח כשערוץ 24 שידר את ראפר צעיר בשטח כשיהודה ברקן נתן נשיקה במצח ...

מחסן הבגדים הקיבוצי והמכבסה שלידו (בקיבוצי השוה"צ הוא נקרא הקומונה) היה מוסד, לא סתם - ממלכה. אם מתבוננים במבנה המחסן (היום כלבולית) מזהים מיד שהתכנון מושקע, גם הפרטים של המבנה מיוחדים, כלומר למבנה הזה נתנו את הדעת. יש בו בהחלט סממנים מיוחדים שראויים להערכה ולשימור. כמובן (בהזדמנות זו כדאי להזכיר שהשינויים החיצוניים שנעשו בו בשנים האחרונות ראויים להימחק, וצריך להחזיר עטרה ליושנה – למשל, החזרת החלונות בקומה השנייה, והחזרת הכניסה המיוחדת שהוסרה בשיפוץ, אבל לא כאן המקום לדון בכך...). המחסנאיות ראו בתפקידן שליחות, והיו מהן שקמו לשגרת יומן כבר באשמורת ראשונה של בוקר, כי צריך להספיק לגהץ, לקפל, ועוד לפני כן לכבס. לא פעם קרה לי שבחצות הלילה עם סיום ישיבה שהתארכה עברתי ליד המחסן ושם כבר דלקה מנורה, עדה כבר הייתה ליד המעגלה. רות פולק, שבמשך שנים הייתה הכובסת האולטימטיבית קמה במשך שנים כל בוקר בשלוש, איך להבין את זה אם לא כתחושה של אותן נשים שעשו את עבודתן כסוג של שליחות. רות פולק כבר דיברנו על כך שבקיבוץ של פעם היו כל מיני תפקידים שנעלמו עם השינויים בחצר הקיבוץ. א...

רותי חי עובדת איתנו כבר זמן מה על פרויקט של הקלדת תוכן העניינים של "בתוכנו". אמנם העלונים של "בתוכנו" סרוקים, וניתן לחפש בכל אחד מהם בנפרד אבל לא ניתן לעשות חיפוש על כולם. אז בשלב זה אנחנו גם מקלידים את תוכן העניינים (עד שהטכנולוגיה שלנו תשתפר וזה לא רחוק...). רותי, קודם ספרי לנו קצת על עצמך נולדתי בכפר סאלד והגעתי בגיל שנתיים לקיבוץ. מאז אני בקיבוץ... נשואה ליוסי חי. התחתנו בל"ג בעומר בשנת 1977. עבדתי בעברי אפילו בארכיון... עם דינה שפריר. אז עכשיו העבודה בארכיון זה סגירת מעגל. לפני שעבדת על תוכן העניינים של "בתוכנו" האם היה לך ניסיון במחשב?  הייתי נכנסת למחשב אבל לא עובדת ממש. מה למדת מהעבודה בארכיון? למדתי להקליד מהר... וזה הוריד לי גם קצת את ה"מתח" מהמחשב. היו פעמים שהיו טעויות במקור ואז התלבטנו יחד מה בעצם היה אמור להיות כתוב במקור. לפעמים היו קוים אדומים מתחת למילים - מה שאומר שהמילון של התוכנה לא מזהה את המילה, ואז לא ברור אם זו טעות במקור או שהמילון לא מעודכן דיו. מה לגבי החומר שהקלדת? חלק מהדברים עוררו בי זכרונות וזה ה...

לא נכביר במילים. והנה כתבה ראשונית בנושא . עוד נחזור אליכם... הנה התאריכון

הטקסט הבא פורסם גם בעלון החודשי אבל בקיצור. הנה הגרסה המלאה: ההחלטה החשובה לסיים את בניית בית וינה בכספנו, עשויה לשנות את יחס החברה למפעל חשוב זה ולחזק את הרגשת אחריותה כלפיו. עד כה היה זה בנין שניתן לנו, מעין מתנה, מעטים הצטרפו או צורפו לחוג שקבע פרטי צורתו ודרכי ביצוע. ההחלטה עוררה בי הרהורים על גיבוש התכנית, על תוצאות התכנון, על ערך הבית בשביל החברה ועל אפשרויות השלמת המפעל. מלכתחילה עמדה השאלה החשובה: למה ישמש האולם? ברור היה שעליו לשמש מטרות רבות: להוות מקום כינוס לאירועים חברתיים, מסיבות ומופעים. מלכתחילה חיפשו יעדים רבים  בשטחים שונים של פעולות החברה. בתחילה הוגשה תכנית ענק - אולם בן 3000 מקומות – מלוות הסברים. לכמה ועידות וקונגרסים צריכה גבעת חיים לדאוג. התכנית המעובדת הופיעה, ולא מעט וויכוחים התנהלו סביבה. בתכנית השנייה הופיע מבנה תת- קרקעי, אולם ויד-זיכרון למשהו. בתכנית השלישית והאחרונה תוכנן אולם, כחלק ממרכז חברתי, בשכנות בית התרבות ואז ביניהם רחבה מרוצפת. ליד האולם – מבנה נוסף לפעולות חברתיות שונות. הוויכוחים המייגעים בתקופה זו היו בעיקר על מימדיו של הבניין ועל י...

בפייסבוק פרסמנו מצגת שעשתה אחת המתנדבות שלנו על פסח לאורך השנים. בתמורה קיבלנו את הסיפור הנפלא של יורם פארן המתייחס לתמונה מעלה. וכך יורם מספר: בערב פסח פורסם שבנען יתקיים הסדר הגדול בעולם עם 1200 אורחים. בגבעת חיים בשנת 1987 (אם זיכרוני אינו מטעני), התקיים בח"א סדר ובו 1250 אורחים. עד אותה שנה הגבילו את הזמנת האורחים לפי שמות משפחה, שנה אורחים למשפחות מ - א' עד י'  ושנה מ - כ' עד ת'. באותה שנה הורידו את המגבלה וזו הייתה התוצאה. באותה שנה פעם ראשונה עשיתי את סידור המקומות לסדר. שמעון הישראלי שעשה זאת במשך כמה שנים לפני, אמר לי שאין טעם להתחיל לערוך את סדר הישיבה בחג, לפני הערב שלפני הסדר כי עד אז אנשים משנים את כמות האוכלים. התחלתי בעשר בערב יום לפני הסדר, ועבדתי רצוף עד עשר בבוקר של היום למחרת כלומר יום הסדר. תורני העריכה של הסדר שלחו את נירה מספר פעמים שתודיע לי שהם חייבים את הסידור כדי לסמן את המספרים על השולחנות. מכיוון, שרק החל משעה 11 בבוקר החברים קיבלו את הפתק עם מקומם בסדר, זה היה חייב להיות עם אפס טעויות. בהרשמה חברים התבקשו לרשום על יד מי הם...

נאסף, לוקט, נכתב ונערך על ידי רחל ארזי וחנוש מורג, 2016 סגנון הלבוש בקיבוץ "עוצב" מתוך תנאים של עוני, מחסור ומצוקה כלכלית. לבשו את שהתאפשר. בראשית לא הייתה אידאולוגיה של עיצוב. מלאי הבגדים היה הביגוד שאותו הביאו החברים עם עלייתם לארץ. מוסד ההלבשה מימי ראשית הקיבוץ נקרא "קומונה" (קהילה שיתופית שוויונית), שם המעיד גם על האידאולוגיה שעמדה מאחורי מוסד ההלבשה – במצב של אין – מתחלקים כולם במה שיש. אין שלי ושלך, יש רק "שלנו". כולם מסרו את בגדיהם ל"קומונה", ושם חילקו את הבגדים לתאי החברים כל שבוע על פי צורכיהם. כשהיית זקוק לבגד חגיגי או מיוחד, כשנסעת בתפקיד או סתם ליום חופש, הלכת ל"קומונה" ושם בארון מיוחד יכולת לבחור לך את בגד הבילוי הדרוש לך. כמובן שהיית צריך להחזיר אותו לאחר השימוש. יש לא מעט עדויות של חברות קיבוץ שליבן התכווץ בראותן חברה אחרת לובשת את הבגד האהוב עליה, אותו הביאה מן הבית בחו"ל. העולים החדשים לארץ ככלל, ואלו שהצטרפו לקיבוץ בפרט, חוו ירידה מהותית ברמת החיים, ובתוך כך גם ירידה משמעותית של איכות וכמות בלבוש. עד סו...

מראשיתו של הקיבוץ חרתו הנשים על דגלן את העבודה כאתגר הגדול שלהן. הן שאפו להיות שוות בכל, שמשמעותו העיקרית שוויון ההזדמנויות בעבודה. אם הגברים עובדים בשדה, גם הן יכולות, ואם צריך לעבוד בשמירה – גם כאן ראו את ייעודן. המציאות הייתה קצת שונה, ומעטות הנשים שבאמת מצאו את מקומן בעבודת השדה. המטבח, הקומונה, הטיפול בילדים, החינוך –  דרשו את שלהם, והגברים לא חשבו שגם הם יכולים להיות באותם מקומות, וכך, מצאו הנשים בקיבוץ את מקומן בענפי השירות, כך קראו להם פעם. היום יודעים להעריך שירות כעבודה מכניסה, פעם החלוקה הייתה לשירותים יצרניים וצרכניים. בעצם זה די דומה למה שקרה בעיר – נשים מעטות יצאו לעבודה, הן היו עקרות בית, מבלי להבין שגם זו עבודה שפרנסה בצידה. הרי אם האישה עובדת מישהו אחר צריך לעשות זאת. היום כה טבעי הדבר לשלם עבור בישול וניקיון הבית, פעם זה לא היה כך. מה שברור הוא שעבודת האישה מצטלמת יפה. באלבומי הקיבוץ אין חלוקה לעבודה יצרנית או לא, כולם זוכים לחשיפה של עדשת המצלמה, ובתחום הזה אלי ורפל הצלם היותר מסור שלנו, היה מאד שוויוני. הנה לפניכם כמה דוגמיות מהמאגר הויזואלי בארכיון, שממח...