ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

 ב25.2 לפברואר השנה נפטר אפרים ארליך שהיה ידוע בכינוי - "אפרים השומר". האמת שבארכיון שלנו לא היה הרבה מידע עליו. אז הנה התיקון שלנו לזכרו של האיש שרבים זוכרים. בסקירה משנת 1989 שערך פינדה שפע על השכירים שליוו את הקיבוץ כתוב על אפרים -  "אף הוא מאלה שהצטרפו אלינו לבנות את הנקודה מיומה הראשון. שומר שדותינו, בן 62, רווק, מלווה בכלב ענק אחד וטנדר.  יליד הולנד, שומר גם על שטחי המאוחד."  המידע הבא הועבר אלינו מהדס אלבאום, ופורסם גם בגח"מ. אפרים נולדת בגרמניה בעיר דורטמונט ב- 4/9/1924 בנם של אליהו ואסתר, ה' יקום דמם. אתה ניצול טרום שואה. ילדותך נקטעה עם עליית האיום הנורא של השואה והוריך מתוך דאגה אין קץ שלחו אותך ואת אחיך הבוגר ממך ב- 10 שנים לשבדיה לבית ילדים בתקווה להצילכם. ומשם הגעתם לארץ והתקבלת אצל משפחת זייד בשייח אברק, שבה גדלת והשתלבת.  הוריך ואחותך הקטנה שנשארו בגרמניה ניספו בשואה. ואתה לאורך חייך נשאת עמך את צלקות העבר. התגייסת לצבא, נפצעת, ומאז כף ידך הייתה עטופה בכפפה ביחוד בימי החורף. הרבה אנחנו לא יודעים על עברך, כי  לא הרבת לדבר ולספר, ניסינו לשאול ...

בואו אספר לכם מה קורה בארכיון שלנו לאחרונה... יש המון דברים מרתקים!  קודם כל, יש לנו צוות מחוייב שכולל את חנוש, יריב והיידי ולצידם קבוצת מתנדבות מסורות: שלומית נחמני, רחל נחמני, רותי חי, ערה דניאל ויערה בן אור (חכו לכתבה שלה בעלון). ילדים מציצים לארכיון חדשות טובות בנוגע ל מדור ארכיון באתר - אנחנו בשלבי מעבר אחרונים לאתר החדש. כבר העברנו את כל החומרים, כולל התאריכון המיוחד שלנו שמתעד 60 שנות היסטוריה מ-1952 עד 2012 (כבר שמענו בעבר על אנשים שהתמכרו אליו...) בקרוב נוכל לחגוג השקה רשמית. אנחנו משקיעים מחשבה רבה ב פרויקט ההנצחה באתר, שבו כל חבר וחברה שהלכו לעולמם מקבלים דף מיוחד משלהם - קישור לדפי ההנצחה באתר   בתחום הדיגיטציה - ממשיכים במרץ! סורקים ומקטלגים אלבומים ומסמכים, קלטות (קסטות) ישנות הופכות לקבצים דיגיטליים (אם תרצו להאזין להקלטות של קרובי משפחה, פנו אלינו) ומשתדלים לסדר ולארגן את החומרים למען הדור הזה והדורות הבאים.  לגבי הוידאו - אנחנו ממשיכים לנסות להתגבר על כמות חומרים גדולה של סרטים ולקטלג את כולם. רוב החומרים עברו בעבר המרה ל-DVD ומשם לפורמט דיגיטלי. קלטות ...

יום אחד הופיעה על שולחן הארכיון בובת יד מרוטה בצבעי שחור, לבן ואדום - צפרדי שמו.  לבושתי, כנכדה שלא גדלה פה, לא הכרתי אותו.  טל בירן הביאה אותו מבית אמה אסתי, ואם טל בחרה להביא אותו - בוודאי הייתה לו משמעות מיוחדת. כך יצאתי בעזרתה של חנוש למסע לגלות את סיפורו של צפרדי. אסתי עם צפרדי - פעוטון מירהלה 1987-1990  אך אי אפשר לספר על צפרדי בלי להתחיל באסתי, האישה שהפיחה בו חיים.  בתחילת שנות ה-80 הגיעה אסתי לקיבוץ עם משפחתה, והביאה עמה את אהבתה העמוקה לחינוך ולמוזיקה. במשך שנים רבות חינכה כיתות א', לימדה דרמה לילדים ולמורים, בבית הספר היסודי ובתיכון. כשסיימה את תפקידה כמחנכת, הקימה את מרכז המוזיקה - עולם קסום של צלילים ושמחה שהעניק אושר רב לילדים ולהוריהם. נציין גם את תרומתה בחגים השונים, במיוחד את קטע ההמחזה שלה בסדר פסח - "בתופים ובמחולות". באחד מחגי החנוכה אסתי כתבה על המשמעות של המוזיקה בחייה:  ...המוסיקה היא הרמוניה של אהבה נגינה של סובלנות היא שביל זוהר בים של חשיכה ופורענות היא זוהרת ובכוחה לאחד, לשמר, לעדן ולענג. בכוחה לגרום לנו להיות טובים יותר ובתוך נשמתנו ל...

השבוע מתוכננים שני גיוסים לתחזוק הגינון בבית העלמין. יום ד' 11.9.24 בשעה 16:30. יום ו' 13.9.24 בשעה 8:00. בהקשר הזה קפצנו לבקר את הטקסט של נירה פרינץ משנת 1988 שמתייחס לשנת 1958 בערך... וכמובן שהכתוב משובח כתמיד. מתוך חוברת "חיים בגבעה" שנת בר מצווה 1988 לספר היום לדור ה״שלט רחוק" איך אספנו תפוחי אדמה לפני שלושים שנים זה כמו לספר על מרד בר כוכבא. היום הבן-אדם יושב בבית, לוחץ ב"שלט", פותח תשדיר "היית מאמינה היית מאמין, תפוח אדמה אינו משמין" ועוברות לפניו תוך חצי דקה עשרות תמונות על מתכונים כמו תפוח אפוי, תפוח בתנור, תפוח מאודה וכו' ..." היינו בכיתה ט', יצאנו לגיוס הוצאת תפוחי אדמה.  כל אחד קיבל מסגרת ברזל אליה חובר שק, ונצמד לחלקת אדמה באורך של 40 צעדים, וככה ארבע שעות, כפוף כפוף קרוב קרוב לאדמה - להרגיש שאדם ואדמה אחד הם. גורר אחריך שק מלא תפוחי אדמה וכל איזה עשר דקות מגיע הטרקטור, פותח תלם חדש מלא מפרי האדמה. והבוס, אורי וולף הגדול מכולם, סופר צעדים בגלל אי הבנות בין החברה... בקיצור, קשה, חם, כבד ומיגע. אבל מה - הטרקטוריסט - מי א...

ישראל כץ עם מפקח הבנייה 1953 צילם עמרם נבו בשנת 1952, טרם הקמת הקבוץ, הייתה כאן גבעה של חול. מעט עצים, בעיקר אקליפטוסים ואורנים שניטעו כאן על ידי הקרן הקיימת מיד עם תום מלחמת השחרור כסימון לאדמה "שלנו". זכר להם עדיין נראה באותם אורנים שעמודים ליד בית טרזין, ושני האקליפטוסים הגדולים שעומדים ליד מחסן משק וליד מולהלול. הטיפול בחורש הצעיר הוטל על ישראל הוכדורף. הנערים של אז (שמעון הישראלי, עודד בן אור ועוד) סיפרו איך הם השקו בעזרת מכל מים את העצים הבודדים על הגבעה. ועוד הם סיפרו שהגבעה הזו הייתה אהובה עליהם כי היו יכולים להטיס ממנה את הטיסנים שהם בנו מבלזה (חוג בניית טיסנים היה מן האהובים והיותר פופולאריים בין נערי הקיבוץ עוד במאוחד. צריף הטיסנאות עמד על הגבול של מגרש הכדורגל שהפריד בין שני הקיבוצים, והאור דלק בו שעות ארוכות בערב). אקליפטוס ליד מתחם היד השניה  צילם יוסי רום הבתים הראשונים עם ההחלטה לבנות כאן את הקיבוץ החדש נשלחו כמה נגרים מכפר סאלד, וביחד עם בעלי המקצוע של גבעת חיים החלה הבנייה בשטח הנקודה.  המבנים הראשונים היו צריפי העץ למגורי החברים, היו ביניהם צריפים ארוכים עם...