ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

אנחנו עובדים במלוא המרץ על הפקת תאריכון של הקיבוץ. משנת 1992-1952 החומרים לוקטו על ידי עדי נחמני, ומ-1993 עד 2012 על ידי חנוש מורג.* אנחנו מביאים לפניכם מקבץ מקרי ודוגמית קטנה שתוכלו להתרשם מעושר המידע, ועד כמה הוא מייצג את ההיסטוריה הקיבוצית הכללית והמקומית. 1952 נובמבר • סיכום שנת תשי"ב ב"גת": הייצור הכללי כמיליון לירות ישראליות – 1/3 מזה לייצוא. • אריה ש' לעבודה במרכז החקלאי לשנה אחת. הנס פיינברג נבחר כמרכז משק. נפתחה הספרייה, עוד בנקודה הישנה. • הושלם בניין מחסן המשק. • כיתה י"א הפסיקה את לימודיה למען עיבוד האדמות בנגב, והתגייסות לעבודה במשק. • הצטרפה אלינו החברה סימה רובינשטיין מגליל ים. 1960 נובמבר • ירדו במפתיע גשמי חורף ראשונים: 36 מ"מ אצלנו. • פה אחד נבחר יונה לנדסברג כמזכיר "מאחר ששני צעירים: אורי מירון ומרדכי קורנשטיין הסכימו להיכנס לענף הפרדס". • "וועדת השוואה" ביצעה את תכניתה להטיב את רמת הריהוט למי שאינם מקבלים פיצויים. קיבלנו כבקשת משרד החקלאות, 7 משתלמים מחבש למשקנו. • ד"ר אבל, הרופא שלנו מראשית הימ...

למה שעטנז? לא יודעת. ככה בא לי. פשוט יש הצפה של דברים שאני רוצה לחלוק איתכם. והכל מתחבר לארכיון, אבל בשעטנז. עכשיו תגידו - אבל שעטנז? זה לא טוב... אסור ביחד. אז על פי חז"ל, אין איסור ללבוש גיזי צמר ואניצי פשתן ביחד, אלא רק אם הם ארוגים זה בזה (ידעתם שיש מעבדות מיוחדות הבודקות האם בבגד יש שילוב של צמר ופשתים ומאשרות את "כשרות" הבגד? החכמתם עכשיו אהה?) אז כפי שנהוג לאחרונה להגיד - אני פשוט אניח את הדברים כאן - אבל לא אארוג אותם יחד... ולפני זה, משפט מחץ לפתיחה, לגבי מה זה ארכיונאי: אלכימאי של השכחה, הארכיונאי הוא נתב הזמן, אחראי על עשיית העבר הבלעדי של העתיד מחלק זעיר של ההווה. (Yann Potin – הארכיון הלאומי של צרפת). ואם תהיו סבלנים תבינו בסוף מאיפה הבאתי את המשפט המופלא הזה... 1. קבלנו לארכיון שתי תמונות מקסימות של גבעת חיים (המקור), משנת 1942 של " הצלמניה " - חנות הצילום שהוקמה בתל אביב בשנת 1940 על ידי הצלם רודי ויסנשטין (צילם את הכרזת המדינה) ואישתו מרים. את התמונות העבירה עירית ברון (והם התגלגלו אליה כנראה מממכר של בנה). שיעו...

היה היתה נקודה... מוזיאון הנקודה הכוונה. נקודת חן אמיתית. המקום הוקם כחלק ממשימת בר מצווה שהנחו אותה פתי ונחום ידיד. החפצים, שברובם היו מהאוסף של פינדה שפע, הונחו באהבה אין קץ ובאסתטיות רבה בחדרים הקטנים שבמתחם היד השניה. אבל מה... המקום החמוד הזה התמוסס לו, החפצים עם השנים העלו אבק, לא היה תקציב, ולא היה מי שיקח את המקום ויחזיר אותו לקדמותו. והוא נסגר. החפצים של הנקודה בחלקם נמצאים היום בחדר בחנות "מול הלול" במתחם, או חזרו לביתם של פתי ונחום ואחרים. ברחבי הקיבוץ ישנם חפצים רבים המספרים את ההיסטוריה של המקום אבל אם הם לא נמצאים במקומות מוגנים ושמורים כדי לשמרם לעתיד, ואינם מוצגים לקהל, מה יהיה עליהם? נוסטלגיה בחדר האוכל שלנו כבר כתבתי בעבר על מוזיאון-ארכיון המעפיל שהוקם לאחרונה, ועתה בקרנו גם במוזיאון-ארכיון של עין החורש. אז הארכיון של גח"א קצת מקנא... על המוזיאון המעפיל מוזיאון-ארכיון עין החורש כשמיטל שני-סיון נסעה עם " נדוניה " למכירה במוזיאון יפעת, בקשתי ממנה לצלם לנו את המוזיאון, סתם שנקנא... ואל...

מוקדש לכל חוטבי העצים ושואבי המים באשר הם שם. באחד מימי הסתיו הראשונים הגעתי למקום המשק הצעיר. שני צריפים במרומי הגבעה ושורה ארוכה של איקליפטוסים, ספק שתילים ספק עצים צעירים. לבי דפק בחוזקה: אכן זה המקום בו קשרת גורלך... איך יקבלוך החברים ? איך תסתגל לעבודה זו החדשה ? הכל היה עדין כה בלתי רגיל ובלתי מציאותי, המרחבים מסביב מכוסים עשב דוקרני, הרי אפרים המכחילים במרחקים והמית הים הנשמעת מרחוק רחוק... קבלת הפנים הייתה קצרה ועניינית. נתבקשתי להביא את ארוחת הצהרים שנתאחרה לחורש הבודד, העובד בין גבעות החול הרחוקות – (עליהן בנוי עתה הכפר השכן). אחר כך נקראתי למאפיה , שם ביקשוני להעביר שני שקי לחם לחברינו בחדרה. "כיצד אעמיס את שני השקים הכבדים האלה על שכמי ?" אך מיד העמידוני על טעותי. לא אני, כי אם החמור, אחת מבהמות המשא הראשונות במשקנו הצעיר, שנשא את השם הסמלי "בראשית", יישא את המשא ואני אתנסה רק במקצוע החדש, אך ישן נושן בארץ עתיקה זאת, להיות מחמר אחרי היצור התנכי הלזה. כך קשרתי לראשונה קשרים עם בהמת "בראשית" זו. החברים קשרו היטב את השקיים ע...

הפתרון הוא: נירה פרינץ! שכתבה את המכתב לחיים ארלוזרוב רונה בן חיים זכתה בזוג כרטיסים  לסרט "אנחנו החברים שלכם" מתנת אביגיל קולייר עד כמה אתם מכירים את האתר של הקיבוץ? עד כמה אתם מכירים את ההיסטוריה של הקיבוץ? לפניכם חידה קטנה... מי כתב או מי כתבה מכתב גלוי לזה שעל שמו קרוי הקיבוץ? התשובה אם אינה טמונה בזכרונכם, מסתתרת באתר

מתוך עיתון "מה נשמע" ספטמבר 2015  בתוספת תמונות מגבעת חיים איחוד והסביבה יש אמת רבה באמרה: רצונך לדעת שלומו של ישוב, לך אל הארכיון המקומי. ישוב היודע להתייחס בכבוד ובמקצועיות אל עברו סביר להניח שגם ההווה שלו מסודר. כדי להביא את תושבי הישוב אל הארכיון כדי ללמוד באמצעותו על עברו של המקום, עליו להיות אטרקטיבי, מושך, מעניין, ידידותי ומסביר פנים. כלל ראשון בבניית ארכיון מזמין הוא דמותו של הארכיונאי, אך בכך אין די. אנסה להציע מתווה המשלב בתוכו שלושה תחומים שהשילוב ביניהם יש בידו לממש צרכים ארכיונים ישובים אם יתר אטרקטיביות. ארכיון יישובי מספר את סיפור המקום בשני אמצעים בסיסיים; איסוף ושימור של מסמכים טקסטואליים, מילה כתובה, ובאמצעות דימויים חזותיים (תצלומים, חומרי וידיאו,  ציורים, מודעות מאוירות, קישוטים וחפצים) . בארכיונים רבים נעדר האיזון המתבקש בין החומרים הטקסטואליים לדימויים החזותיים. המשקל נוטה לרוב לטובת המילה הכתובה. תערוכה בגלריה, אגי ורדי אני מציע מתווה שבא לסגור את הפער בין התחומים ולתת לדימוי החזותי את הכבוד והמקום הראוי לו כשווה ערך לתמליל, מתוך הנח...

פינה בדרך//שמן על בד//110x110//2009 יום כיפור תמיד זכור לי כיום חם. כזה שמשתדל להוסיף עוד תענית קטנה לאלו שמאתגרות את מי שכבר צם ממילא. בבוקר היינו קמים ורצים אל האופניים שלנו. אני מנסה להזכר איך נראו שלי ולא מצליחה. משתדלת להעלות בדמיון איזה זוג מאיזשהוא גיל. לא, לא עולה לי בראש. אולי המשפט הזה לא נכון? אבל אני בטוחה שכן נסעתי על אופניים ביום כיפור. מוזר. נעזוב את האופניים לרגע. אני כן זוכרת את הצעידה ברגל למושב חרב לאת. מעבר לפינה של כפר חוגלה. זו לא היתה הליכה ארוכה. ברכב מדובר בכמה דקות נסיעה, אבל היינו קבוצה גדולה וקולנית של ילדים וההחלטה ללכת לבית הכנסת של חרב לאת תמיד נראתה מאוד דרמטית, כאילו מי שמצטרף עושה איזו החלטה מרשימה, איזו פעולה הרואית שלא כל אחד מסוגל לעמוד בה. ההליכה לשם היתה קשה כי היה חם. איכשהוא אני זוכרת את טביעת האספלט החם על כף רגל יחפה. החלטה אווילית, ללכת יחפה, אבל כך היינו בדרך כלל, יחפים. היינו מגיעים לבית הכנסת בשקט הגדול שמסביב ורק מתוך המבנה היה נשמע זמזום אנושי תמידי, תפילה שנשמעה לאוזני אחרת כמו שפה זרה. חלק מאיתנו היו נכנסים פנימה,...

*התפרסם בעיתון "מה נשמע", ספטמבר 2015 כמו הרבה ארכיונים בארץ ובעולם, גם בארכיון של קיבוץ גבעת חיים איחוד מתחבטים בשאלה של הנגשה – איך, מה ולמה? עם זאת, השאלות הללו לא עוצרות אותנו מלהתנסות בהנגשה בדרכים שונות, תוך לימוד הנושא והאמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותנו. לפעמים במרוץ היומיומי של העבודה לא עוצרים על מנת לארגן ולכתוב את רציונל הדברים שעומד מאחורי העשייה. הזדמנות זו לכתוב, מחדדת לנו כארכיון את המטרות, היעדים ודרכי העבודה. ארכיון בוטיק את המושג "ארכיון בוטיק" שמעתי לאחרונה בכנס טלדן 2015, והוא מצא חן בעיני. הארכיון שלנו – בקיבוץ גבעת חיים איחוד, קטן ואינטימי, ויש בו חומרים נהדרים בטעם מקומי משובח. שורשיו נעוצים בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, עת התפלג הקיבוץ מקיבוץ האם – גבעת חיים, אבל יש בו גם חומרים שקדמו לפילוג האידאולוגי. הארכיון קיבל "בית" רק בתחילת שנות השמונים, כשנבנה בניין המנהלה החדש בקיבוץ. במשך שנים, פעל הארכיון לפי נהלים שנקבעו על ידי ארכיונאים מקצועיים. המושג הנגשה בשפה הארכיונאית, פירוש המושג "גישה ונגישות למידע ...

רבקה חן חזרה אל הארכיון. איזה כייף. תשאלו מהיכן היא חזרה? אז זהו, שהיא כל הזמן היתה פה, אבל היא הייתה עסוקה כפי שהיא מגדירה את זה ב"פרויקט קליטה..." - גליה, נדב, אביב ודן (קלטתם? קוראים לו דן הורביץ...) חזרו ארצה. רבקה מביאה את הציפיות לארכיון לצילום אז מה יש לנו? יש לנו ציפיות רקומות, מעשי ידייה של רבקה שלמעשה מייצגות מציאות של פעם. את הציפיות רקמה רבקה על פי הוראות של גליה, כשהיא הייתה ילדה. כשגליה היתה קטנה היא אהבה ללכת עם אימה לבתי היולדות החדשות ולהעניק להן את הנעלים הסרוגות שעליהן עמלה רבקה. את הצבעים הכתיבה גליה בדקדקנות רבה. הרקמה הזו נמצאת בפינה אחת מתוך ארבע רקומות בציפה. ברקמה רואים גינה עם ארבע ערוגות, כשבקצה של כל ערוגה יש שלט. וזה ממש כמו שהיו מתקינים ערוגות פעם. במרכז יש ברז ומתחתיו חבית. כזו שהיתה בין שתי בתים בשיכון החברים שם, שטפו את הספלים ששימשו בארוחת ארבע. בצד יש מלונה של כלב מתחת לעץ התמר. בתמונה שלמטה יש את אותם הפרטים רק ברקמה אחרת עם תוספת של שמש. והנה ראו את הברזים האמיתיים שהיו: שרה נבו, צילם עמרם נבו 1952-54 ...

יוסי: הצריף של רבקה קראוס בו למדנו לתפור ולרקום... האם אכן זהו הצריף של רבקה קראוס או שמא זהו הצריף שבו עובדיה לימד כימיה כפי שטוען ראובן פיינברג? רבקה חן מספרת: "הצריף הזה שימש למדעים. מימין חדר הפיזיקה ומשמאל חדר הפיזיקה (לא בטוח אולי להפך). עוזי יערי הממזר היה מטיל את מימיו לתוך כלי של כימיה והיו מוסיפים ממנו לתרכובות שונות. התוצאה היתה שמדי פעם היו זיקוקים ופיצוצים... סה"כ היו ארבעה צריפים באותו אזור אני חושבת שממול הצריף הזה היה צריף שרבקה רבינוביץ 'התלבשה עליו'  ושם היא לימדה מלאכה. באחד הצריפים עמד נול שהיום נמצא במרכזון של ז-ט. ספרו לנו בבקשה מה אתם זוכרים על הצריף הזה! אפשר במייל אפשר כאן למטה בתגובות ואפשר גם בכתב יד בתא דואר של הארכיון.