ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

גיא פיינברג שלח לנו שיר מקסים וביקש להקדיש לכל ענקי הכותנה שעבדו בענף בקיבוץ. מה ההיסטוריה שאלנו. תשאלי את אמיר גיל (הבן של גדי גיל) אמר. הסתקרנו. הנה לפניכם השיר והסיפור שמאחוריו. אין מה להגיד, לפעמים אנחנו כל כך נהנים מהעבודה בארכיון! לשיר ביוטיוב כותנה אמיר גיל - מילים, לחן, שירה מיכאל כפרי - גיטרה אקוסטית, שירה עמית פיט ברקן - הפקה, עיבוד, גיטרות יוסי חאקו - תופים הוקלט באולפני מיוז, יגור חלמתי על צוות הכותנה  בבייג'ינג הגדולה מתהפך במיטה נזכרתי איך אמרו לי או טוב שבאת, צריכים אותך ממש היו שם כל מיני טיפוסים  אוחזים כוס תה, ידי חקלאים  כולם זימרו, גוד מורנינג צרוד  במפגש במוסך, בבוקר לפני הזריחה ברחתי מהנאחס של השכבה לעולם בהיר, כולו עשייה ספרתי זמן ליום העבודה  נרתמתי כמו יצול של עגלה היו שם כל מיני טיפוסים  שכך יהיה לי טוב, כולם צדיקים  לצאת לעבודה  לצאת לעבודה  לצאת, עם החבר'ה שלי מהכותנה היתה לנו אופנה מעולה נעלי המגפר, חולצה כחולה  דיברנו בש...

כבר מזמן מתבשלת לה ארוחת בוקר לכבוד המתנדבים האלופים של הארכיון שלנו. בסוף זה יצא לפועל. נפגשנו בבוקר סתווי בחדורכל לארוחת בוקר וקפה מפנקים. ואם תשאלו אם צילמנו באותו בוקר, נלך לפינה ונעמוד בבושה. לא תיעדנו... אז מי בא? לפי סדר ישיבה בשולחן – יוני פרינץ, יערה בן אור עם לני שלה; מרים ארזי; נירה ברנסום (שיפמן, הידועה כאמא שלי); חנוש מורג; נורית וולף; ימימה גשן; רותי חי ואנוכי. את כל המפגש העברנו בדיבור על העבודה החשובה של כל אחד ואחת מהמתנדבים, וגם זיכרונות ונוסטלגיה על הדרך. כי איך אפשר בלי? לייצר צוות מתנדבים לאורך זמן זה לא דבר פשוט. צריך להתאים בין היכולות והרצונות של כל מתנדב לצרכים של הארכיון. אני אף פעם לא אקח מתנדב שיעשה משהו רק בשביל ההתנדבות. חייב להיות לזה ערך לארכיון כדי שגם הארכיון וגם המתנדב ייצאו נשכרים. להתנדב זה לא זבנג וגמרנו, וצריך להיות סבלניים ולהתמיד בעבודה, והכי חשוב – גם לאהוב אותה, ולראות חשיבות בענין התיעוד. יוני פרינץ סיפר על העבודה שלו – הוא עובר על כל סרטי פילם, יומטיקס ו8 מ"מ, שהומרו לפני כשנתיים לקבצים דיגיטליים איכותיים, וכותב מה שהוא יודע...

במקרה נתקלנו לפני כשבועיים בטקסט הזה שמתאים לשנה האזרחית החדשה. מרים ארזי הקלידה, והנה הוא לפניכם. האם תוכלו לעזור לנו לזהות מי כתב את הרשימה הנ"ל? ובאותו הקשר בהמשך - מכתב שכתבו אורי ונורית וולף לגבי כתיבת שמות מלאים בפרסומים. 20+ סיבות לקום כל יום בבוקר עם שיר חדש בלב מתוך בתוכנו 1998  מאת: ה.י.ן (?) אמנם אנחנו כעת בשלהי קיץ חם ומתיש, ובכל זאת יצא לי לחשוב ולכתוב חיובי. לפני ימים אחדים בזמן שעמדתי ליד עגלת האוכל בארוחת הבוקר, עמד לידי אחד העובדים הרוסים ודקלם את השורה הבאה: "לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב". הסתכלתי עליו כעל חייזר מכוכב אחד, והוא השיב לי במבט וחיזק את דבריו במשפט – " אני קם כל בוקר עם שיר חדש בלב". חיוך של אהדה עלה על פני, ואמרתי לעצמי: אשרי השמח בחלקו, והלוואי והיה מצליח להקרין מתחושתו לחברי הקיבוץ. אותי הוא חיזק לכתוב את הרשימה הזו. לכבוד השנה החדשה, להלן כמה סיבות לקום עם שיר חדש בלב. • לקום כל יום בבוקר לקול ציוצן של הציפורים, לצאת מן הבית ולהזין את העיניים בדשאים המוריקים (אפילו במחסור במים), בעצים הפורחים בוורוד ובעגלות ה...

הך פטיש עלה וצנח כבישי בטון, בחול נמתח עורי שממה, דינך נחתך אנו באים לכבוש אותך. כך, ועוד שירים כאלו, שרנו בימים הטובים ההם, של שנות השלושים והארבעים. היום כבר לא יושבים על ערמות אבנים ומנפצים חצץ לכביש. את זה עושות המגרסות הגדולות שליד המחצבות. והכבישים, כבר כמעט ואינם כבישי בטון, אלא כבישי אספלט שחורים. לאורך כל הארץ הם נמתחים, בגבולות הקו הירוק, באזורים המיושבים ובאלה הפחות מיושבים, בדרום ובנגב – ומעבר "קו הירוק ". בגולן ובשומרון ביהודה ובסיני – רשת של כבישים, מאות רבות של כבישים, המקרבים מרחקים. ולנו - כביש קטן משלנו – שני קילומטר. - בתחילה מדרכות, אח"כ שבילים, גם שבילי בטון, במשך השנים עוד שבילים, שבילים מרכזיים – רחבים יותר. והיום כביש . כביש ממש, רחב, המקיף את כל הדרכים הראשיות, מגרש חניה יפה, משטח גדול ליד הרמפה של המטבח – בסה"כ, כאמור, שני ק"מ. רוחב האספלט בלבד, ללא השוליים, שלושה מטר. לא ביום אחד נולד הכביש, כבר לפני ארבע-חמש שנים דנה בנושא זה וועדת התכנון. לפני שנה הועלתה ההצעה לסלילת כביש בפני המוסדות, ולא אושרה. השנה, ---לכבו...

השבוע הגיע אלינו בחור מרופין בכיתה יא' שבא להתנדב. כמובן ששמחנו. חוץ מזה שהיו לו עיני זיתים שחורות יפות, הוא גם סרק לנו אלבום מעניין שאנו שמחים לשתף חלק ממנו כאן בבלוג. מדובר באלבום קשיח בצבע חום, קשור בשרוך, אלבום של פעם שישר מעורר התפעלות. על האלבום כתוב: עמק חפר. בפרטי האלבום במערכת שלנו היה כתוב: אלבום של המועצה האזורית עמק חפר בשנות ההתישבות הראשונות, הגיע מעזבונה של אדית מדיני (אולי בגלל שיהושע מדיני היה במועצה) בסביבות שנות ה-40. חלק מהתמונות מזוהות וחלק לא... מוזמנים לעזור בזיהוי, ולהתפעל כמונו :-) גבעת חיים (כשעוד לא היה מאוחד ואיחוד) גת גבעת חיים חברי המועצה, יהושע מדיני מימין בית הראשונים, ביתן אהרון בניית מסילת הברזל המועצה בכפר ויתקין נחל אלכסנדר הדר עם ? חגלה גבעת חיים המדרשה כפר הראה כפר ויתקין מכמורת קקון אמץ - ? ? אביחיל אלישיב לכתבות נוספות

"בעידן שלנו, מי שיודע לספר סיפור - סיפור ייחודי של אדם, עסק או קהילה, כנראה יצליח לאגד אנשים סביב אותו סיפור". את המסר המעניין הזה ועוד דברים מרתקים שמענו מפי חלי יעקבס. מדי פעם אנחנו מצטרפים להשתלמויות של ארכיונאים ולסיורים מרתקים של האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע.  אחת ההרצאות המעניינות ששמענו הייתה של חלי יעקבס. חלי יעקבס וירט, המייסדת והמנכ”לית של בינה יתרה, היא מומחית לטכנולוגיה, שיווק ופיתוח עסקי. חוץ מזה, היא מלאת חיים ותשוקה לנושאים שהיא עוסקת בהם וזה כבר כייף, וגם מרצה יחפה :-) אז מה חלי ניסתה להעביר לנו? שאם נדע לספר סיפור, יש לנו יותר סיכוי ליצור תחושת שייכות של הקהילה סביב אותו סיפור. לא לחינם כתוב בהגדה של פסח – "והגדת לבנך..." חייב אדם לספר את הסיפור כדי שיישמר, כדי שיהיה רלוונטי וכדי שיהיו לו שותפים. מרק צוקרברג למשל, הוא איש חכם. הוא הבין שהכול מתחיל ונגמר בסיפור ולכן הוא הציע פלטפורמה שבה כל אחד יכול לספר את הסיפור שלו (פייס-בוק, ספר פנים...). ומכאן לארכיון... הארכיון הוא הפלטפורמה של הסיפור. במקרה של גבעת חיים איחוד, הארכיון הוא ...

הנה סרטון קצר ומתוק שהכינו סטודנטים של מחזור א' לתעודת ארכיונאי מורשה. לכניסה

*הוקרא במנהלה בהרמת כוסית לראש השנה 2019 קודם כל שנדע מאין באנו ולאן אנו הולכים. שאנשים יקראו את הבלוג של הארכיון, ושחנוש לא תתלונן שלא קוראים אותו. שכל מי שרוצה כבר להכנס לאתר יצליח לעשות זאת ללא בעיה, ואפילו על הדרך יקרא כמה פרוטוקולים, יציץ בסרטים ויהיה מוצף בנוסטלגיה מתקתקה או שלא... שכל מי שרוצה דרכון פורטוגלי יוכל לבוא לארכיון וימצא את תעודת הלידה של סבא או סבתא שלו. שכל מי שרוצה להגיב בפייסבוק ייקח נשימה ואז יכתוב מה שהוא רוצה אבל בדרך ארץ. שכל מי שרוצה מידע על המשפחה או צילום אבוד יבוא לארכיון ויזיל דמעה קטנה של געגוע. שכל מי שרוצה לפרסם בבתוככינו יעשה זאת בקיצור ולעניין, וכך גם בסמס. את המגילות השארנו בים המלח. שכל מי שצופה במודעון, לא יתקל בבעיה טכנית, שאף ותיק לא יצטרך להתקשר ולהגיד שהמודעון תקוע. שכל מי שמצלם בקיבוץ יעביר את החומר לארכיון כדי שישמר לדורות הבאים. ושכל מי שרוצה לכתוב לעלון יפנה לליאור אסטליין או שלמה כהן.

ישבנו עם דן שגיא לשמוע קצת על הבחירות בעבר בקיבוץ. במאמר מוסגר נאמר שדעותיו של דן הן על דעתו בלבד כמובן... בני הדור השני בשנים הראשונות בגח"א היו מעורבים פוליטית באירועים שונים - החל מכינוסי "אחד במאי" בהשתתפות במצעדים, מופעים וקישוט הקיבוץ, ועד לבחירות. אחד במאי גבעת חיים (מאוחד) - יריית אבן פינה לבנין "הפועל" למעשה היו שני סוגי מערכות בחירות - לכנסת ולהסתדרות. אנשים שכחו שיש להסתדרות מערכת פוליטית, שהיום לגמרי מנותקים ממנה כי אנחנו לא חברי הסתדרות. חברי ההסתדרות בחרו מפלגות פוליטיות, וכולם היו מעורבים בשתי המערכות. בחירות להסתדרות 1989 בתוכנו המעורבות התבטאה בהדבקת פלקטים וכרזות בכבישים, בצמתים, על קירות בתים בערים ועד הסעת בוחרים לקלפי. הנערים הצעירים גם חילקו פתקי הצבעה. "בתור צעירים היינו חלק בלתי נפרד מהבחירות" אומר דן. הרשמה (בחירות בשנות ה-80) למתנדבים פעילים ביום הבחירות - המארגן ישראל כץ הזיכרון המוקדם ביותר של דן הוא בערך בשנת 1954-55 – "הייתה מערכת בחירות ונשלחנו להדביק פלקטים של מפא"י (אלף גדול). ל...