ארכיון קיבוץ גבעת חיים איחוד

רותי חי עובדת איתנו כבר זמן מה על פרויקט של הקלדת תוכן העניינים של "בתוכנו". אמנם העלונים של "בתוכנו" סרוקים, וניתן לחפש בכל אחד מהם בנפרד אבל לא ניתן לעשות חיפוש על כולם. אז בשלב זה אנחנו גם מקלידים את תוכן העניינים (עד שהטכנולוגיה שלנו תשתפר וזה לא רחוק...). רותי, קודם ספרי לנו קצת על עצמך נולדתי בכפר סאלד והגעתי בגיל שנתיים לקיבוץ. מאז אני בקיבוץ... נשואה ליוסי חי. התחתנו בל"ג בעומר בשנת 1977. עבדתי בעברי אפילו בארכיון... עם דינה שפריר. אז עכשיו העבודה בארכיון זה סגירת מעגל. לפני שעבדת על תוכן העניינים של "בתוכנו" האם היה לך ניסיון במחשב?  הייתי נכנסת למחשב אבל לא עובדת ממש. מה למדת מהעבודה בארכיון? למדתי להקליד מהר... וזה הוריד לי גם קצת את ה"מתח" מהמחשב. היו פעמים שהיו טעויות במקור ואז התלבטנו יחד מה בעצם היה אמור להיות כתוב במקור. לפעמים היו קוים אדומים מתחת למילים - מה שאומר שהמילון של התוכנה לא מזהה את המילה, ואז לא ברור אם זו טעות במקור או שהמילון לא מעודכן דיו. מה לגבי החומר שהקלדת? חלק מהדברים עוררו בי זכרונות וזה ה...

לא נכביר במילים. והנה כתבה ראשונית בנושא . עוד נחזור אליכם... הנה התאריכון

הטקסט הבא פורסם גם בעלון החודשי אבל בקיצור. הנה הגרסה המלאה: ההחלטה החשובה לסיים את בניית בית וינה בכספנו, עשויה לשנות את יחס החברה למפעל חשוב זה ולחזק את הרגשת אחריותה כלפיו. עד כה היה זה בנין שניתן לנו, מעין מתנה, מעטים הצטרפו או צורפו לחוג שקבע פרטי צורתו ודרכי ביצוע. ההחלטה עוררה בי הרהורים על גיבוש התכנית, על תוצאות התכנון, על ערך הבית בשביל החברה ועל אפשרויות השלמת המפעל. מלכתחילה עמדה השאלה החשובה: למה ישמש האולם? ברור היה שעליו לשמש מטרות רבות: להוות מקום כינוס לאירועים חברתיים, מסיבות ומופעים. מלכתחילה חיפשו יעדים רבים  בשטחים שונים של פעולות החברה. בתחילה הוגשה תכנית ענק - אולם בן 3000 מקומות – מלוות הסברים. לכמה ועידות וקונגרסים צריכה גבעת חיים לדאוג. התכנית המעובדת הופיעה, ולא מעט וויכוחים התנהלו סביבה. בתכנית השנייה הופיע מבנה תת- קרקעי, אולם ויד-זיכרון למשהו. בתכנית השלישית והאחרונה תוכנן אולם, כחלק ממרכז חברתי, בשכנות בית התרבות ואז ביניהם רחבה מרוצפת. ליד האולם – מבנה נוסף לפעולות חברתיות שונות. הוויכוחים המייגעים בתקופה זו היו בעיקר על מימדיו של הבניין ועל י...

בפייסבוק פרסמנו מצגת שעשתה אחת המתנדבות שלנו על פסח לאורך השנים. בתמורה קיבלנו את הסיפור הנפלא של יורם פארן המתייחס לתמונה מעלה. וכך יורם מספר: בערב פסח פורסם שבנען יתקיים הסדר הגדול בעולם עם 1200 אורחים. בגבעת חיים בשנת 1987 (אם זיכרוני אינו מטעני), התקיים בח"א סדר ובו 1250 אורחים. עד אותה שנה הגבילו את הזמנת האורחים לפי שמות משפחה, שנה אורחים למשפחות מ - א' עד י'  ושנה מ - כ' עד ת'. באותה שנה הורידו את המגבלה וזו הייתה התוצאה. באותה שנה פעם ראשונה עשיתי את סידור המקומות לסדר. שמעון הישראלי שעשה זאת במשך כמה שנים לפני, אמר לי שאין טעם להתחיל לערוך את סדר הישיבה בחג, לפני הערב שלפני הסדר כי עד אז אנשים משנים את כמות האוכלים. התחלתי בעשר בערב יום לפני הסדר, ועבדתי רצוף עד עשר בבוקר של היום למחרת כלומר יום הסדר. תורני העריכה של הסדר שלחו את נירה מספר פעמים שתודיע לי שהם חייבים את הסידור כדי לסמן את המספרים על השולחנות. מכיוון, שרק החל משעה 11 בבוקר החברים קיבלו את הפתק עם מקומם בסדר, זה היה חייב להיות עם אפס טעויות. בהרשמה חברים התבקשו לרשום על יד מי הם...

נאסף, לוקט, נכתב ונערך על ידי רחל ארזי וחנוש מורג, 2016 סגנון הלבוש בקיבוץ "עוצב" מתוך תנאים של עוני, מחסור ומצוקה כלכלית. לבשו את שהתאפשר. בראשית לא הייתה אידאולוגיה של עיצוב. מלאי הבגדים היה הביגוד שאותו הביאו החברים עם עלייתם לארץ. מוסד ההלבשה מימי ראשית הקיבוץ נקרא "קומונה" (קהילה שיתופית שוויונית), שם המעיד גם על האידאולוגיה שעמדה מאחורי מוסד ההלבשה – במצב של אין – מתחלקים כולם במה שיש. אין שלי ושלך, יש רק "שלנו". כולם מסרו את בגדיהם ל"קומונה", ושם חילקו את הבגדים לתאי החברים כל שבוע על פי צורכיהם. כשהיית זקוק לבגד חגיגי או מיוחד, כשנסעת בתפקיד או סתם ליום חופש, הלכת ל"קומונה" ושם בארון מיוחד יכולת לבחור לך את בגד הבילוי הדרוש לך. כמובן שהיית צריך להחזיר אותו לאחר השימוש. יש לא מעט עדויות של חברות קיבוץ שליבן התכווץ בראותן חברה אחרת לובשת את הבגד האהוב עליה, אותו הביאה מן הבית בחו"ל. העולים החדשים לארץ ככלל, ואלו שהצטרפו לקיבוץ בפרט, חוו ירידה מהותית ברמת החיים, ובתוך כך גם ירידה משמעותית של איכות וכמות בלבוש. עד סו...

מראשיתו של הקיבוץ חרתו הנשים על דגלן את העבודה כאתגר הגדול שלהן. הן שאפו להיות שוות בכל, שמשמעותו העיקרית שוויון ההזדמנויות בעבודה. אם הגברים עובדים בשדה, גם הן יכולות, ואם צריך לעבוד בשמירה – גם כאן ראו את ייעודן. המציאות הייתה קצת שונה, ומעטות הנשים שבאמת מצאו את מקומן בעבודת השדה. המטבח, הקומונה, הטיפול בילדים, החינוך –  דרשו את שלהם, והגברים לא חשבו שגם הם יכולים להיות באותם מקומות, וכך, מצאו הנשים בקיבוץ את מקומן בענפי השירות, כך קראו להם פעם. היום יודעים להעריך שירות כעבודה מכניסה, פעם החלוקה הייתה לשירותים יצרניים וצרכניים. בעצם זה די דומה למה שקרה בעיר – נשים מעטות יצאו לעבודה, הן היו עקרות בית, מבלי להבין שגם זו עבודה שפרנסה בצידה. הרי אם האישה עובדת מישהו אחר צריך לעשות זאת. היום כה טבעי הדבר לשלם עבור בישול וניקיון הבית, פעם זה לא היה כך. מה שברור הוא שעבודת האישה מצטלמת יפה. באלבומי הקיבוץ אין חלוקה לעבודה יצרנית או לא, כולם זוכים לחשיפה של עדשת המצלמה, ובתחום הזה אלי ורפל הצלם היותר מסור שלנו, היה מאד שוויוני. הנה לפניכם כמה דוגמיות מהמאגר הויזואלי בארכיון, שממח...

מרים ארזי מקלידה חומרים מרתקים ומדי פעם נביא אותם לבלוג לחשיפה. בחבתניה "גת" בתוכנו מס.197 3.2.1961 - כתב יהודה קראוס החבתניה הינה מחלקה אשר בה, בדומה למטבח בקיבוץ, אינה מהווה ענף מכניס, אולם אין המפעל יכול להתקיים בלעדיה. הכרחי לאחסן את הסחורה המוכנה עד לעונת היצוא. ובכל זאת, לא לעתים נדירות כאשר עלי לגשת להנהלת המפעל בקשר לפיתוח מחלקת החביות, מתקבל אני במלים:" אם ברצונך לקבל משהו, אזי רק בעברית". ואז אני יודע שפנייתי תסתיים בלי תוצאות. על-אף הכול עלה בידי להקים מפעל חביות נאה  עם שלושה בעלי מקצוע מעולים. בהזדמנות חגם של עובדי "גת", ברצוני להביא לידיעת הציבור, אחדים מן ההישגים של מחלקת החביות, שכאמור נוסדה על-ידי, וכים הינה ענף מסודר ומצויד כהלכה בכוח אדם ובמכונות. מתוך האלבום של גרי בר שלום כמות החביות הנמצאות בשימוש בית החרושת עולה ל-6000 חביות שנמצאות תמיד במחזור ובאורח טבעי זקוקות לתיקון. החבר אורי פולק גילה הבנה מלאה לצרכי המחלקה ועמד לצידי בכל פעם כשהיה צורך לרכוש ציוד חדש. בעונת הזיתים נזקקנו ל-1000 חביות בערך, בשביל פלפל -600 חב...

מתחלית פעמונית (ספטודיאה) – "עץ הידיד" סיפור אמיתי- לפני 18 שנה יצאתי לטיול חלומי בקניה ובאיי סיישל. הסתובבתי בין איים קטנטנים, מטעי תה, עצי מנגו ופפאיה, שיחי פיטנה סגולה, פריגטות עפו מעלי, מיני שחפיות מיוחדות קיננו על האדמה, צבי ענק התקדמו באיטיות, הרגשתי בגן עדן. בשמורת קוקו דה מאר אספתי זרעים מיוחדים, הטמנתי אותם באחד הכיסים וצירפתי לאוסף הפירות והזרעים שבביתי, ש... אסור בחוק! כשחזרתי לארץ חשבתי כיצד אוכל להנביט אותם ומיד היה לי ברור שרק נחום ידיד יצליח להנביט את זרעי המתחלית פעמונית. זהו עץ מקסים הפורח באפריקה וסיישל המכונה גם עץ הצבעוני או עץ הטוליפ ופריחתו נראית למרחוק בצבעי כתום להבה. נחום הסכים לאתגר זה, לקח את זרעי המתחלית, פינק אותם כראוי כי הרי הוא איש בעל ידיים ירוקות, שהוא לא יצליח במשימה? לאחר כמה חודשים זרעי העץ נבטו, צמחו והפכו לעצים קטנים. כמה מהם נטעו בקיבוץ והשאר ניתנו במתנה לגן הבוטני באוניברסיטת תל אביב. היום אותם העצים פורחים ומרשימים ביותר, עצי המתחלית פשטו בארץ ובעונה זו נראים בכל מקום בפריחתם המדהימה, וכמובן פרט משגע ליד חדר האוכל שלנו. הא...

זיגי במדידות בשדה אחרי הפילוג טובה קאול נשארה נאמנה לקיבוץ המאוחד. זיגי קאול , בעלה,  עבר לעבוד בנקודה החדשה של האיחוד אבל חזר לישון במאוחד.   אליהו, שכולנו הכרנו כיד ימינו של זיגי במשך שנים, כבר אז עבד במטבח של המאוחד, עד שזיגי לקח אותו לעבוד איתו באיחוד. זה היה זיווג מיוחד, שהמשיך עד מותם. זיגי ואליהו בעבודה פעם באו לביקור בקיבוץ ההורים של מרים שרון - משפחת ירדן.  כיאה להולנדים חרוצים הם ביקשו לעבוד.  אימא של מרים עבדה במטבח, האבא הצטרף לענף המים, לעזור לאליהו.  אליהו דיבר פרסית ועברית; אבא של מרים הולנדית בלבד, אבל הם הסתדרו, יתר על כן ממש התיידדו.   בשפת הגוף והרבה תנועות ידיים יצרו קשר.  הם  עבדו ביחד בחצר המים בעבודות שונות.   היה אז הר של חתיכות צינורות פוליאטלין שחורות באורך של 6- 5 מטרים שנשארו ללא שימוש אחרי שינוי שיטת ההשקיה בפרדס. זיגי המציא שיטת הלחמה כדי לחבר את החתיכות. הוא בנה פטיש עגול שבצד אחד היה קצת קטן מהקוטר החיצוני של החתיכות ובצד השני גדול במקצת מהקוטר הפנימי של הצינור ברוחב גדול יותר....

הטקסט הבא פורסם ב" בתוכנו" מס. 205  1961.1.8 עם סיום י"ב וקבלה לחברות. ודאי תנחשו בהמשך מי כתב אותו... 1949 - כיתה א' היום אדית הגננת לימדה אותנו להגיד שיר ארוך נורא. למה שעברנו לבניין ב' עם שתי קומות. אדית אמרה שאנחנו עוברים לכיתה א' ומעכשיו נהיה גדולים נורא. קיבלנו הכול חדש ואפילו מכנסיים עם שליץ בלי כתפיות. הלכנו בתהלוכה זוגות-זוגות מהגן ועד בנין ב'. הייתי בזוג עם בלהה וכל הזמן משכתי לה בצמה. אבא שלה מנצח בקלות את אימא שלה.  1950 - כיתה ב' היום היה לנו חופש בצהריים. בגלל שהתחלנו ללמוד תורה. תמיד כשאני צריך פיפי, אי אפשר להיכנס למקלחת כי המטפלות מתקלחות במקלחת של הכיתה. אתמול גורי ואני היינו צריכים, והיה תפוס, אז אני עשיתי בנעלי הבית שלי, וגורי בספל של פינת הבובות. אבא שלי הוא הכי חשוב מכל האבאים בכיתה, אפילו מהאבא של בלהה. לפני אתמול אמא סידרה אותו ואז הוא הצטרך להשכיב אותי לישון. כשאבא משכיב, אני מרוויח כי כל הדרך הוא מדבר עם המון חברים ועד שמגיעים לבית כולם כבר במיטות, אפילו בלהה. בכלל הכי טוב כשאבא משכיב. 1951 - כיתה ג...

לפני כמה זמן עיתונאית פנתה לארכיון בשאלה לגבי ועדות הקליטה לאורך השנים בקיבוץ. השאלה עוררה אותנו לחשוב על משמעות המושג וגילגולו. ונתחיל בציטוט מתוך הספר "אלף-בית של קיבוץ" מאת עזריה אלון ואראלה (מגזרות), 1993 "ק, קליטה: האם יכול איש שלא השתתף בהקמת קיבוץ, ולא נולד בו להתקבל אליו כחבר ולחיות בו? כן. הקיבוצים קולטים חברים חדשים מכל הארצות ומכל עדות ישראל. מי שמבקש להיות חבר בא קודם לקיבוץ כמועמד, חי בו שנה או יותר; עובד, מכיר חברים, החברים מכירים אותו. הוא מרגיש מה זה קיבוץ. במשך הזמן הוא מחליט אם הוא באמת רוצה לחיות בקיבוץ, ובאספה מחליטים החברים אם הם רוצים בו כחבר. כך הוא נהיה לחבר." המונח של ועדות קבלה לא היה מונח מחצר הקיבוץ, אלא חדר מתוך צורות חיים אחרות – יישובים קהילתיים וכו', ארגונים כלכליים, שקיבלו חברים חדשים בתהליך של בחירה ולא של קליטה. שאלנו את עצמנו מה השתנה, וגילינו כמה דברים שלא היינו מודעים אליהם עד כה, אז הנה קצת מן הגילויים הקטנים הללו. בראשית היה קיבוץ אחרי פילוג - קיבוץ שרצה להגדיל את שורותיו, גם בגלל שהיה דרוש כוח עבודה, ו...

נכנסתי ל"מול הלול", חנות היד השנייה במתחם בגבעת חיים איחוד. ישר היא מצאה חן בעיני. היא קרצה לי במתכתיותה החיננית. אפילו היה כתוב עליה " אדית אקשטיין ". הלכתי. חזרתי. לא יכולתי פשוט להשאיר אותה בחנות. כי אם אני לא אקח אותה, אולי מישהו אחר ייקח אותה הרחק מכאן. מכור מחצבתה. אז קניתי אותה. את המנשקה של אדית אקשטיין. חשבתם שזו המצאה שלנו? תחשבו שוב... באנגלית קוראים למתקן Tiffin carrier או dabbas Tiffin הוא כינוי בהודו לארוחה קלה באמצע היום. מי שביקר בהודו בודאי ראה כיצד הם סוחבים עם זה אוכל במנות. משתמשים במתקן זה גם בברזיל, מלזיה ואינדונזיה.... והונגריה. פעם גם השתמשו בה בגרמניה אבל כיום כבר לא. אולי משם זה הגיע אלינו. באינטרנט מצאתי את המנשקה למכירה ב-250 ש"ח (אני שילמתי פחות!) האמת, כבר כתבתי על המנשקה בפוסט אחר בבלוג זה ... אבל כנראה שיש לי חיבור מיוחד אליה אז חזרתי אליה שוב... מנשקות במטבח דיאטה גח"א את הסיפור הנחמד הבא מצאתי באתר אנשים של פרופ' עוז אלמוג: "לא כל הח...